[בא לי שתשימו פליי בזמן שאתם קוראים את זה]
 

השנה האחרונה היתה לא נורמלית. שנה של מהפכים, שינויים דרסטיים, למידה, הגבול שבין כשלון מוחץ למלכות עולמית הזדעזע לא מעט פעמים. דברים טובים ורעים, אבל בעיקר המון דברים; החל ממערבולות רגשיות עצומות ועד הצלחות גדולות, מהתקדמות מקצועית ועד נפילה כאחוזון פצפון בסטטיסטיקה. מי שמכיר אותי מקרוב יודע על מה אני מדבר בשמות הקוד האלה. אבל הכל קרה בסופו של דבר לטובה. ומהר. הכל קרה כל כך מהר. אם זה המהפכה הרגשית, אם זה השינוי הרציני בחיים המקצועיים. ברמה הזאת לא נראה לי שהיתה לי לפני כן שנה כל כך גדושה בטוב. שינוי הוא משהו שקשה להשלים איתו, כולנו צריכים כזה לפעמים, אבל כולנו גם חכמים גדולים. לך תעמוד חזק מולו כשהוא מגיע. מניוק מי שלא מועד. 

אבל השנה, בעיקר, היתה מרגשת.

מונוקרייב צועדת קדימה בגאון, עם תוכניות גדולות וחלומות רבים. כבר בקרוב אנחנו מתכננים להפתיע שוב. מעבר לכך, לאחר הצמצומים הכבדים במשק, המיתון וכל האיכסה הזה, אני עדיין מחפש לעצמי דיי-ג'וב מכובד, ומקווה שהמצב ישתפר בקרוב במדיות השונות בכלל ובעיתונות בפרט. אם מישהו שומע על משרת עורך תוכן/מפיק/יח"צ/שיווק איפשהו סביב עולם התקשורת - תנו קריאה.

רגע, אז למה אני מסכם?

ניסיתי, באמת. כתבתי פסקאות, וטיוטות, וכמעט השלמתי פוסטים. אבל הבלוג הזה תמיד היה מושקע, ואני איש כזה שלא אוהב להתחיל משהו ולזרוק אותו לאוויר חצי מוכן. לכן כל ההתחלות, והטיוטות, והטקסטים הסמי-מוכנים נדחפו הצידה והצטברו, ועם הזמן גם נגמר.. הזמן, והפכתי עסוק, בעיקר בדברים טובים. עם העיסוקים הרבים קצת שכחתי להמשיך ולשמוע מוזיקה בצורה מספקת ומסודרת. שמעתי, אבל לא מספיק, ופספסתי המון דברים חדשים, שלא כמו פעם. זה גם פגע ביכולת שלי לעדכן כאן על בסיס קבוע. וכשאני מסתכל קדימה – אני רואה שנה עמוסה במיוחד בדברים טובים ומעסיקים למדי. בקיצור - אין סיבה להמשיך להעמיד את הבלוג הזה פתוח כשהוא לא לכאן ולא לכאן. כדאי כבר להודות באמת: כבר יותר משנה שהבלוג לא פועל במתכונת קבועה. מידי פעם הוא התעורר עם פוסט קטן או פוסט אורח. אבל זה כבר לא זה. אח, איפה הימים של פוסט ביום או יומיים, איפה? כנראה שלכל דבר טוב יש סוף, ועדיף להעמיד מצבה עם ארכיון שוקק מאשר עמוד מוזנח שלא ברור אם הוא חי וצובר ספאם, או מת וצובר אבק.

הבלוג לא הולך לשום מקום, הכל כאן. רק בניגוד לשנה האחרונה, מעכשיו יש מנעול על הדלת. נשאר לי רק לקוות שיום יבוא והמוזה תחזור, הזמן מעט יתפנה והמוזיקה תהיה שם כדי להושיב אותי חזרה מול המקלדת. כך או כך, לגבי דברים הקשורים למונוקרייב, אולי ארים את הראש מידי פעם בבלוג של שחר ורועי.

הפרידה היא זמנית או אולי נצחית, אין לדעת. כך או כך - למעלה מתנגן לו שיר הפרידה הרשמי שלי מהעמוד היקר הזה. זה אמנם שיר מאלבום באותו שם שיצא ב-2005, אבל רק לא מזמן גיליתי אותו, והוא לגמרי הפך לשיר השנה שלי. זה מצחיק, אני בדרך כלל לא מתחבר לאמנים כמו ריצ'רד האולי. סינטרות למינהם לא מזיזים לי את הזרת. אבל השיר הזה פשוט קנה אותי. תורידו, תעשו לעצמכם קצת נחת. מוקדש לסיטימיול, על השעות הרבות הנהדרות במחיצתך.

בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לגיאחה על פועלו הנהדר ועל האירוח הנעים במשפחת העונג. אני מקווה שתגדל ותשריץ עוד ועוד צאצאים מוכשרים. אני משאיר אתכם, ואת מי שבמקרה יגיח בטעות מאיזה חיפוש הזוי בגוגל – עם פוסטים נבחרים מן העבר. למה לא, בעצם? היו פה כמה דברים שכיף להיזכר בהם, לא? אני מקווה לפחות. ובעקבות הנבירה פתאום קלטתי – לעזאזל, סיטימיול השאיר מאחוריו למעלה מ-200 פוסטים. לא הרבה בעידן הבלוגרי של ימינו, אבל אותי זה
משאיר עם חיוך. וזכרונות טובים. 

הנה מקבץ פוסטים נבחרים שאהבתי במיוחד:

על הופעות של פורקיופיין טרי, ניין אינץ' ניילס, אודיוסלייב, צ'ילי פפרז, טוּל, פו פייטרס, אליס אין צ'יינס ואוי ואבוי. היתה גם הופעה של פרל ג'ם שראיתי מבחוץ..
ואגב הופעות - הנה ספיישל אינקיובוס לקראת ההופעה ההיא בארץ, כל הסיבות בגללן חובה היה לקנות כרטיס להופעה של NIN בארץ, וגם מיקסטייפ NIN הגדול לקראת אותה הופעה. כמו בכל בלוג מוזיקלי, היו גם סיכומים, כשהמובחר מבינהם מבחינתי הוא סיכום 2007 - חלק א', חלק ב'.
היו גם לא מעט שטויות שכתבתי על אלבומים, פרופילי אמנים או 'בדרך לאלבום' וכאלה – על A Perfect Circle השני, על קולדפליי השלישי, על הכפול של הצ'ילי פפרז, על אלבום ההופעה של Counting Crows, על הסולו של טיילר הוקינס, על הסולו של גווין רוסדייל, על Aqualung, על פרי פארל, על סדרת אלבומי שירי ערש לתינוקות, על שירלי מנסון, על כריס קורנל, על Dredg, על השקר האלטרנטיבי ועל Queens of the Stone Age האחרון.
יצאתי קצת החוצה מהמוזיקה, לרגע, עם קצת חירטוטים בעקבות בוראט וקינג קונג, עם "איך לא תמצא זמן וריכוז לכתיבת פוסטים בבלוג שלך – המדריך", על צרות של עשירים, וגם עם חמישה דברים שאולי לא ידעתם עלי.

כמובן, כמובן - לחיצת יד ענקית לכל הכותבים המוכשרים והנהדרים שהתארחו כאן בעבר. והיו המון. הזדמנות לחזור אחורה – מי כתב על מה:

עמי פרידמן על: איאן בראון, דודי בר-דוד, מופע הארנבות של ד"ר קספר, U2 וג'וני קאש, קלי ג'ונס (והופעה שלו), אואזיס, מיוז, פריימל סקרים, רוג'ר ווטרס (ויש גם המשך לרומן הזה), סטינג, סטריאופוניקס, פיטר גבריאל ו- B.R.M.C (והופעה שלהם). גיאחה על: אלקטרה VS ג'ט (וההתנצלות), A Perfect Circle, והארקייד פייר (ויש גם המשך לרומן הזה). אלון גל על: האלבומים Morning View ו- S.C.I.E.N.C.E של אינקיובוס, משהו לקראת ההופעה שלהם, וגם על פאנק'נ'שטיין ו- פאנסט. עמיר חובצי על: פסטיבל Rock Werchter 2008 – חלק א', חלק ב', חלק ג', חלק ד'. ליאת רוזנברג על: פסטיבל לידס 2005, הופעה של היהודים והופעה של אסף אבידן. ניימן על: Eric Bachmann וגם על !!! והארקייד פייר. דנה על: פסטיבל פולק'לה השלישי, עמית ארז ועל הופעה שלו. ברוך/אבא על: חוויות צליליות. דובי (פרנק) על: Weird Al Yankovic. עידית עמית על: ג'ארוויס קוקר. יהונתן קלינגר על: רדיוהד. פני על: ספרות מוזיקלית. ליהיא על: מארק לאנגן. אביה על: בלקפילד. ערן על: Jesca Hoop. שירליטמבל על: ביירות. מרט על: My Brightest Diamond. עדי רובינזון על: ג'וני קאש. רון אהרונוב על: Days of the New. סיגל על: dEUS. רייצ'ל על: קרול קינג. ניר חזקיהו על: רוקפור.

*****

טוב, אז נשתמע איפשהו, מתישהו.
תודה שהייתם כאן, קראתם. מקווה שנהנתם..
I'm going down town where there's music,
I'm going where voices fill the air
רנן.