Alice In Chains
Astoria, London  \  4.7.06

Sludge Factory
Dam That River
Rain When I Die
Angry Chair
Man In The Box
Love Hate Love
Again
Junkhead
No Excuses
Down In A Hole
We Die Young
Them Bones 
—————
Rooster 
?Would 

אליס גרה כאן ועוד איך! בניגוד לשחר, אני חושב שההופעה שראינו היתה פשוט נהדרת. שחר כנראה ציפה למשהו אחר או שאף יותר מידי אדי-זיעה מהעומדים לצידו. כשאמרת 'חרא' התכוונת אולי להופעה המחממת-המשום-מה-מאוד-ארוכה? ארבע בנות שתקועות באיזשהו סרט שכנראה כבר נגמר, או לא התחיל בכלל, ולעזאזל כבר עם ה- cheers הזה אחרי כל שיר. זה כאילו אמרו לה, בלונדון תגידי צ'ירס במקום תודה, הם יאהבו את זה. בכל מקרה, מה 'כפת לי. זה ששחר לא נהנה גרם לו להעניק לי במתנה את מקל התופים ששון קיניי זרק לעברו בסוף ההופעה. תודה שחר! 

לפני שאתחיל להשתפך – כמו ששחר ניבא, אשתף אתכם בתופעה;
בשירותים של מועדון האסטוריה עומד איש שהתפקיד שלו הוא לדאוג שהם יהיו נקיים כל הזמן. מטלה דיי קשה בהתחשב בכמויות העצומות של המשתינים במהלך ערב אחד, שהרי כל בריטי ממוצע שותה לפחות שני ליטר אלכוהול. אתה נכנס לשם, המקום מריח כמו סקשיין הבשמים בסופר פארם. האיש החביב מקבל את פניך בחיוך, אתה קצת מופתע מהמעמד וניגש לעשות את הדבר שלשמו התכנסנו. אתה יוצא, הוא פותח לך את הברז, משפריץ לעבר ידייך קצת סבון ומגיש לך נייר ועוד חיוך. אתה שם לו פאונד בצלוחית של הטיפים כי אתה בשוק שגורמים לך להרגיש כמו מלך ותכל'ס, זכית לשירות מהסרטים. שירות טיפה מפתיע, אבל מהסרטים. בדרך החוצה אתה אולי קצת מרחם על האיש הזה קצת, כי מי היה מבסוט עם עבודה כזו. אבל אז עולה בראשך המחשבה שהוא לוודאי דיי מסודר, בהנחה שאולי כל בנאדם שלישי מתוך האלפיים שפקדו את המקום משאיר לו פאונד..

והערב בעיצומו. אליס אין צ'יינז לא נותנת לך את ההרגשה כאילו נתנו להם מיליוני דולרים על האיחוד הזה (למרות שאני משוכנע שנתנו) אלא שהם מגיעים להופעה הזו ממקום של כאב, ערימות של כאב. וויליאם דובאל מגיע להופעה הזו ונותן לך להרגיש שהוא כוּבּד בפריבילגיה עצומה, מראה לך כמה הוא בר-מזל. I'm honored to stand here with you guys הוא אומר ומסתכל על קנטרל, איינז וקיניי. הלהקה לא חזרה להופיע מולנו כי נמאס להם לשבת בבית (או במקרה של קנטרל, להמשיך ולהוציא אלבומי סולו בינוניים), הם באו כדי להרגיש שוב את התקופה בה כבשו את העולם. הם עושים את האיחוד הזה כטריביוט לליין סטאלי, למוזיקה שכתבו ולתקופה שבה פעלו.
כבר כתבתי נחרצות שיש לי חששות בקשר לחזרה לחיים הזו, כי האמנתי שזה ישאיר לי טעם רע בפה, כי אין תחליף לליין, ולכל להקה – המומנטום שלה. לא אוהב מריחות של אחרי השיא ולא אוהב שחתייארי-רוק עושים עוד סיבוב על הגב של האנשים שנשארו צמאים לעוד חומר שלהם. אם יש לך עדיין מה להגיד, כמו במקרה של פרל ג'אם, אז על הכיפאק. קאם, רוק מיי וורלד. אבל אם סתם בא לך לקנות עוד שלושה בתים באירופה אז לא על חשבוני בבקשה. ולא חסר כאלה. מותלי קרו, מגה דת', בון ג'ובי, אה-הא, דיפ פרפל, אירופה, ניו אורדר, מוטורהד, מאדנס.. יו ניים איט. אם אין לך את זה יותר, פרוש. תחיה עם מה שכבר עשית, עם העובדה שכבר נגעת באנשים, אולי שינית את חייהם.

לכל מי שהיה סקפטי בקשר לאיחוד הזה (ליהיא למשל), אני מבין לגמרי למה, כי הייתי באותה הסירה. אבל מי שרואה אותם בהופעה (שהוא לא שחר) יבין כמה טעה. מעבר לזה, הם אמרו לא מזמן בראיון שהם רוצים לעבוד יחד על חומר חדש, אבל לא כ- AIC, ככה שאני דיי רגוע. אליס אין צ'יינס נתנו לי להרגיש כאילו הם קורים עכשיו. הרגשתי כמו בן טיפש עשרה, עומד נוטף זיעה בין המוני אנשים שבאו לכאן כדי להיזכר, כדי לתת כבוד לאחת הלהקות הגדולות אי פעם. חום איימים באסטוריה ואני מאושר.
לא ברור לי מאיפה שחר שמע את ההופעה הזו, כנראה מהתחת כי אני וליאת עמדנו למעלה והיה פשוט תענוג של סאונד. הם מדייקים בכל המהלכים המוזיקליים המקוריים; כל מעבר תופים, כל ליין גיטרה, כל סלסול בשירה. 10 שנים אחרי וכלום לא השתנה. אותה הנשמה, אותה ההרגשה שאתה מקבל מהצלילים האלו. דובאל הוא מה שהחברים החיים בלהקה בחרו כתחליף הראוי לליין באיחוד הזה. ואני מבין עכשיו למה. אם אתה עוצם עיניים אתה מרגיש כאילו ליין עומד שם על הבמה, חי ונושם, שר את המילים שלו. מעבר לזה, גיליתי שהלהקה שממנה צמח לתוך החלום הזה היא לא רעה בכלל וכנראה שיש עתיד לבחור השחרחר-ליפהתי הזה. איכשהו, הוא מגיע לסינכרון משכנע עם ג'ריקן(טרל) בקולות. הם פותחים נהדר, במכה אחת, עם Sludge Factory וסוגרים נהדר עם Would (בוידאו למטה). יותר מזה? הצמרמורות לא מפסיקות להכות בי. Down in a Hole מבוצע בצורה שמיימית לחלוטין. החומר השולט בערב לקוח מ- Dirt, אבל הם מגדילים לעשות כשהם הולכים עוד אחורה בזמן אל עבר שלישיית טראקים אפלים וכבדים מ- Facelift כשהבולט בהם הוא הביצוע ל- Man in the Box (בוידאו למעלה). הקהל משתולל, זרועות ורגליים מונפות באוויר קרוב לבמה, השומרים שופכים מים על אנשים, שיער מתנופף, כולם מסריחים אבל אף אחד לא רוצה ללכת הביתה. הם נפרדים מאיתנו ב- Them Bones ורגע משעשע כשהם עולים חזרה אחרי דקה עם פאות של ליפות שחורות על הראש – כמחווה לדובאל. ההדרן מושלם. הקהל מאחד גרונות וצורח איתם את כל המילים של Rooster. מה עוד אפשר להוסיף? לא הרבה. לכל הספקנים - תִפסו אותם בהופעה איפשהו ותעשו לעצמכם קצת נחת. אחת החוויות השלמות שהיו לי. לערב אחד אתה מרגיש שוב כמו ילד פלאנל מחוצ'קן. מכונת זמן ב-20 פאונד זה דיי שווה, תוסיפו לזה הופעה מדהימה שכזו ואין לי צורך יותר בכלום.

תודה לליאת: על העזרה בסידור המחשבות שלאחר המופע הזה ועל זה שחוותה איתי את היום ההיסטורי הזה, וכמובן גם על התמונות