כן, כתבו כאן חברים נוספים! כל הטקסטים האורחים בבלוג 
כל הטקסטים שלי בעכבר העיר 
מוזר שכריס קורנל עסוק נורא לאחרונה, גם עם אודיוסלייב, גם עם אלבום הסולו וגם עם השיר הג'יימס-בונדי, ויחד עם כל זה מצליח להתמודד עם בעיות אישיות. קראתי איפשהו שהוא ואשתו התקינו בביתם בבברלי הילס מערכת אבטחה מתקדמת כי קיבלו איומים אנונימיים בדואר על רציחת ילדיהם, ולא מזמן הוא גם יצא בריא ושלם בדרך נס מתאונה עם האופנוע שלו (בעמוד המייספייס שלו הוא מודה לכל מי שהביע את תמיכתו).
בינתיים הוא מפציץ עם שיר הנושא מתוך הג'יימס בונד הממשמש, שייקרא 'קאזינו רויאל', שעולה על המסכים בארץ בשבוע הבא, וככל הנראה מהטריילרים – יהיה זוועה של סרט. גם השיר עצמו, You Know My Name, הוא לא מדהים, הוא גם לא כזה טוב, וזה בטוח לא משהו שיזכר בתור אחד מרגעי השיא של השנה, שלא לדבר על אחד מרגעי השיא של קורנל. הוא לא שיר רע, אבל מצד שני גם אין בו שום ברק. אז הכי קל וכיף זה להפיל הכל על סדרת הסרטים הזו, אבל זה לא יהיה נכון לעשות, מהסיבה הפשוטה שלא כל שירי הפסקול של ג'יימס בונד לדורותיו היו נוראיים (ממה שעולה לי כרגע אני זוכר לטובה את גארבג' עם The World Is Not Enough ושריל קרואו עם Tomorrow Never Dies). כותבי ומבצעי שירי הנושא לסרטים הללו זוכים בתהילה רבה, ידוע, משום מה, שזה כבוד גדול להשיק את הסרט החדש של בונד, ג'יימס בונד העכשווי והממוסחר של הרגע. לפעמים זה יוצא טוב, לפעמים קצת פחות.
נשאר רק להאשים את קורנל והפקת הסרט הפלצנית הזו, ששילמו לו המון כסף כדי שיכתוב את הדבר הכי גרנדיוזי שהוא מסוגל.
נשאר רק לקוות שהסולו הקרב, עדיין חסר שם, שייצא בתחילת השנה הקרובה, ישמע אישי ויפה כמו הראשון שלו, פחות כמו שיר הנושא של צ'קמוק האקשן הזה. קורנל מפתיע בהצהרה שהאלבום יכלול ביצוע ל'בילי ג'ין' של מ. ג'קסון. 'לא בניתי על זה, זה פשוט קרה בטבעיות. שיניתי קצת את המוזיקה, לא נגעתי במילים. וזו לא בדיחה. בחרתי כיוון חדש לגמרי לשיר הזה. מבחינה לירית, זה שיר מאוד רגשי, מה שעשיתי לו נותן לו את מה שהביצוע של ג'וני קאש עשה ל- Rusty Cage של סאונדגארדן'. אפשר לנחש שזה הולך להיות משהו אקוסטי, ולא צוהל וקופצני כמו המקור של ג'קסון. אחלה שיר במקור, אגב.
*****
גרסת וידאו איכותית יותר ל- "ת'ה יודע ת'שם ש'לי" אפשר לראות בוואלה, אמפישלוש איכותי משהו לשיר, אפשר להוריד מכאן. וזה תודות לדובי, ששלח לי לינק להורדת אוסף בוטלגי מומלץ שכולל כל מיני ביצועים של קורנל, קאברים (לביטלס, בלאק סאבאת', הנדריקס), קטעים מהופעות, וגם הקלטות נדירות ורימיקס (מעולה, ל- Mission, מתוך אלבום הסולו הראשון).
ולסיום; עזבו שטויות. הלינק הזה (והזה) יעשו לכם רק נחת.
קצת עצוב להודות, אבל מאז שסאונדגרדן פירקו את החבילה כריס קורנל רק הלך ונהיה מיותר יותר משנה לשנה. אם זה אלבום הסולו המתחנחן והמתחנף שלו, החלטורה המביכה באודיוסלייב, ועכשיו כל העניין המיותר הזה והעניינים העתידים לבוא. עם כל הכבוד ל"התבגרות", ל"תחכום" ול"אמת האומנותית" שלו, מבחינתי הוא כבר מזמן קופל יפה בארון. לא בגלל שהוא לא יוצר כשרוני – אלא בגלל שהוא פשוט הפך להיות עוד אחד מיני רבים שאני יכולה להגיד עליהם שהם יוצרים כשרוניים. אפשר לומר שבעשור האחרון כריס קורנל נישל וקילף מעליו כל טיפת ייחוד שאי פעם יוחסה לו והפך להיות *עוד אחד*. סתאאאם אחד. ואני חושבת שלפעמים זה אפילו יותר נורא מסתם להיות גרוע.
תגובה מליהיא — 12 בנובמבר 2006 בשעה 22:25
יש סיכוי יותר מסביר שאני זה ששלח לו את האיומים ההם. קורנל היה ונשאר אחד הקולות הכי בלתי נסבלים באוזניי בתחומי הרוק העולמי, ועצם העובדה שהוא נדחף לסדרת סרטי פאן טהור כמו ג'יימס בונד (סדרת סרטים שאני מאוד אוהב, גם כשאני מתכחש לקיומו של טימותי דלטון על פני האדמה) רק הופכת את קורנל, כפי שהגדירה יפה ליהיא, לעוד יותר מיותר.
תגובה מגיאחה — 12 בנובמבר 2006 בשעה 23:05
אוף! אני שונא אופנה! במיוחד אופנה שמגיעה מאנשים שאתה קצת מעריך את הטעם שלהם במוזיקה.. אבל אז אני מופתע לגלות שהאופנה הזאת סינוורה גם את אלה.
מה הקטע של לשנוא את כריס קורנל ולהתלהב שהוא כבר לא טוב כמו בסאונדגרדן?!?!
גם כל התגובות בשרת העיוור היו ככה, וזה מה שהרוב רוצים לרשום עליו, כל אחד ממציא סיבה, בד"כ מפגרת יותר מהקודמת.
לא צועק כמו פעם, הרוק שלו אמיתי פחות… ?! בחיים לא שמעתי שטויות כאלה.. הדיסק סולו שלו "אופוריה מורנינג" הוא אולי אחד מהאלבומים הגדולים ביותר שיצאו בעשר השנים האחרונות בתחומו. ואז יבואו אלה שיגידו שהדיסק הזה כן טוב, רק חבל שכריס קילקל הכל עם אודיוסלייב! שוב פעם רצף של שטויות כי בקלות אפשר לקחת חלק גדול מהשירים של האלבום הראשון של אודיוסלייב ולהחליפם בחלק מהשירים של אופוריה..
אני אולי קצת מסכים שהאלבומים האחרים של אודיוסלייב "קצת" פחות טובים, אבל מכאן ולהגיד שהם בושה וחרפה לכריס קורנל ולאגדה שהוא יצר בסאונדגארדן, תסלחו לי על הביטוי אבל זה כל כך שטויות במיץ ופשוט בורות מוזיקלית.
אין לי בעייה עם גיאחה שפשוט לא אוהב אותו, אבל להגיד שאחרי סאונדגארדן כל מה שכריס הוציא פחות טוב זה ממש לא נכון, אולי זה אופנתי להגיד, אבל זה מה שאופנה עושה. בורות.
רנן, נראה לי אני צריך עוד חיזוק פה, כי אני פשוט לא יכול לראות שעוד מישהו הולך להגיד שזה סתם סופרגרופ ושהם רק רוצים להרוויח עוד כסף. וכל מי שחושב ככה, שישמע שוב את אופוריה מורנינג ואת אודיוסלייב, והפעם באמת יאזין לזה.
אוף, זהו (תסלחו לי , אבל 00:30 עכשיו..)
תגובה מAmiRach — 13 בנובמבר 2006 בשעה 1:32
"אני אוהב לסוע רוורס בסתיו כי זה לא מזכיר לי כלום."
הוא באמת כתב ושר את זה באודיוסלייב השני. אבל מה לעשות, קורנל הוא כמו גווין רוזדייל מ"בוש". אני חושב שקוראים לזה "גבר אמיתי."
תגובה מעמי — 13 בנובמבר 2006 בשעה 1:33
גיאחה – רגע, גיא, אתה רוצה להגיד לי שאף פעם לא החזקת שום אלבום של סאונגארדן בבית?
AmiRach – אני בדעה שאם אתה לא אוהב משהו בכלל – אז תגיד את זה, ואם אתה לא אוהב כיוון שמישהו לוקח – גם אז תגיד את זה. מה שאתה מציג פה זה דעתך שלך על כך שאופוריה מורנינג אלבום טוב וחלק מהחומר של אודיוסלייב טוב, כמו שגם אני חושב, אבל זה בסדר אם אחרים יגידו שכל מה שהוא עשה מאז סאונדגארדן הוא זבל. יש כאלו שפשוט לא יתחברו עם הקול שלו, נקודה.
ויש כאלו שחושבים שהוא לא יצליח לעולם להתעלות לרמה של מה שהוא עשה בסאונדגארדן ובטמפל אוף דה דוג, שזה, ללא ספק, פסגת הקריירה שלו. שמע, על טעם וריח קשה להתווכח.
עמי – מסכים. לגבי רוזדייל, אני כבר אמרתי פעם שלדעתי – הסטרייטית לחלוטין, רוסדייל הוא הגבר הנאה בעולם. וגם וואחד קול יש לו למיסטר סטפאני. והתרגום החופשי שלך למשפט הזה הוא חזק
תגובה מרנן — 13 בנובמבר 2006 בשעה 1:57
שוב, צרות מוחין של ההוא שטען שאלקטרה גנבים. מי שלא מתחבר לקול של קורנל לא מבין מהחיים שלו במוזיקה.
תגובה מגבריות מתפרצת — 13 בנובמבר 2006 בשעה 2:05
גבריות מתפרצת? שוב אתה מציק לי בעיניים?
תגובה מרנן — 13 בנובמבר 2006 בשעה 2:07
מה זה הליקוק הזה לקורנל? תשלימו עם זה, הבנאדם לא עשה שום דבר חשוב מאז הדיסק סולו. אודיוסלייב זה בזבוז של זמן אולפן, ובושה לחברה של רייג'.
תגובה מקוראכאןפהושם — 13 בנובמבר 2006 בשעה 2:13
וואוו. כנראה שאני צריך לכתוב על קורנל קצת יותר כדי להדליק אתכם לעיתים יותר תכופות.
ל- קוראכאןפהושם – למה נראה לך שמישהו מלקק? הכל בגדר דיעות, אתה יודע.
תגובה מרנן — 13 בנובמבר 2006 בשעה 2:15
האמת בקשר לאודיוסלייב אני מסכים עם גיא במאה אחוז- כמו רובכם – חרא חרא חרא להקה עם חרא מוסיקה , ועושה רע לזיכרונות הטובים שיש מקורנל והתקופות שלו של לפני בלאק הול סאן (אין לי סבלנות לעבור מעברית לאנגלית), אבל לפחות לדעתי, הוא היה ונשאר אחד הקולות הגדולים ברוק, נראה מה יהיה עם הסולו הבא שלו
תגובה מmarder — 13 בנובמבר 2006 בשעה 11:03
אולי הכל בגדר דעות, ושכל אחד ישמע מה שהוא רוצה ואוהב,
אבל חלק מהדעות כאן מאוד סוטרות אחת את עצמן…
אני לא מבינה איך אפשר לאהוב את הסולו של כריס קורנל, אבל אח"כ להגיד שזה לא אותו כיוון כמו באודיוסלייב.. לפחות בראשון, I am The Highway זה בידיוק הכיוון שלו בסולו, ביחד עם עוד חצי מהשירים באלבום.
תתקנו אותי אם אני לא צודקת..
אני ממש לא חושבת שליהיא צודקת שהוא לא עשה שום דבר חשוב בעשור האחרון?!? (ואולי אף טועה בגדול.)
מיותר? איזה עוד להקות עושות היום רוק-גראנג' חצי איכותי ממה שכריס קורנל עושה.(או בעשור האחרון..)
תגובה מאנונימית — 13 בנובמבר 2006 בשעה 20:37
אבל בתכל'ס, לא משנה אם נאהב אותו או לא, הבחור הוא הניצול היחיד מגיבורי תקופת הגראנג' שעשה משהו חביב אחרי הפירוק של הלההקה המקורית שלו. ג'רי קנטרל מדשדש כבר כמה שנים טובות, רוסדייל מ-בוש לא מעניין כ"כ עם institute.. ומי עוד?.. טוב אבל בעצם שכחתי את דייבגרוהל, שפו פייטרס שלו גם שנויים קצת במחלוקת, חלק אוהבים וחלק לא, אבל הוא אליל קטן בלי שום קשר עם כל הפרוייקטים האחרים שלו.
תגובה מevilK — 14 בנובמבר 2006 בשעה 6:07
ל-marder – למה רק זכרונות יפים מהתקופה של לפני בלאק הול סאן? באנה, down on the upside אלבום גדול!
ל- evilK – אז תכל'ס, מי יותר גבר-גבר, גרוהל או קורנל?
תגובה מרנן — 14 בנובמבר 2006 בשעה 6:12
ממתי רוסדייל הוא "גיבור תקופת גראנג'"? הוא והלהקה שלו היו חלק מאותן להקות שסימנו (או עדיין, לא יודעת אם הם עוד קיימים בכלל) את הריקבון הכי גדול שנוצר בעקבות האובר-פופולריות של הגראנג'. כנ"ל לגבי פו פייטרס.
תגובה מליהיא — 14 בנובמבר 2006 בשעה 8:40
ליהיא, למה ריקבון? בוש היו הבריטים הראשונים שלא פחדו להישמע כמו אחיהם מסיאטל. ולבוש, לא יעזור, יש כמה יציאות היסטוריות מעולות, את חייבת להודות. גליצרין, mouth, מאשינהדס, everything zen, וזה רק מאלבום הבכורה. אפשר כמובן להתווכח עד מחר שזה נחשב פוסט-גראנג', הם והפו פייטרס, נגיד, אבל ההגדרות לא רלוונטיות. אני חושב ששתי הלהקות הללו הן על הכיפ-כיופק והחותם שהשאירו גדול לא פחות מ'גיבורי הגראנג' המפורסמים האמיתיים.
תגובה מרנן — 14 בנובמבר 2006 בשעה 16:00
אבל אם לסוע רוורס בסתיו לא מזכיר לו כלום,
למה שזה יזכיר לי משהו?!
בלי קשר, קורנל מלך. גרוהל, רוזדייל והוא שונים לחלוטין זה מזה ( וכל אחד מהם גדול בדרכו שלו ) ולכן אין שום טעם להשוות בינם. וגליצרין הוא אולי היציאה הטובה ביותר, לפחות בראש שלי, של כל תקופת הפוסט גראנג'.
תגובה מעמי — 17 בנובמבר 2006 בשעה 3:10
קודם כל, תודה על הלינק ל-lost and found של קורנל… מצאתי שם כמה קטעים שלא הכרתי.
דבר שני, קראתי פה את כל התגובות ואין ספק שקשה לכולכם להישאר אדישים לכריס מתקופת פוסט סאונדגארדן והלאה. מן הסתם זה בגלל שרובכם אוהבים אותו ובהתאם מצפים ממנו לאיכויות המוכרות שלו.
לדעתי euphoria morning היא יציאה מדהימה של כריס בכל קנה מידה, וכל מי שחושב אחרת מוזמן לחטוף ממני סטירה.
לגבי אודיוסלייב, טבעי שהדעות יהיו חלוקות ולדעתי זה נובע בעיקר מאיך שאנשים מסתכלים על הלהקה הזו. מי שלקח אותם ברצינות תהומית וציפה לקבל מהם תופיני גורמה אלטרנטיביים, נחל מפחי נפש אלבום אחרי אלבום. גם מי שסתם ציפה מכריס להמשך המגמה האיכותית שלו מימי סאונדגארדן + יופוריה, הרים גבה והתאכזב לנוכח ההתמסחרות שלו (כמוני למשל). אבל מי שראה בלהקה הזאת כלהקת פאן (שתפקידה במקרה הממוצע זה להעלות את המוראל באוטו) קיבל אותם בחיוך, הבנה ולעיתים אף באהבה.
תגובה מרון — 17 בנובמבר 2006 בשעה 20:19
רון, יפה אמרת. מסכים עם עניין אודיוסלייב כ-פאן. וזה גם משהו שאמרתי בעבר על גבי העמוד הזה, אם אני לא טועה. החברה בלהקה הזו עשו כבר הכל, והם כאן כדי לעשות קצת חיים, זה הכל.
עמי – האמת שלא נראה לי שליסוע רוורס אמור בכלל להזכיר משהו. ואולי יש מצב שהוא התהפך עם האופנוע שלו כי הוא ניסע ליסוע איתו אחורה? כדי להיזכר בשיר ההוא שבו הוא נזכר ברוורס…
ואם קורנל היה מבין עברית, הייתי שולח לו לינק לשרשור התגובות הזה. הוא בטח היה מבסוט.
תגובה מרנן — 17 בנובמבר 2006 בשעה 23:47
לכל המעוניינים , את גירסת הכיסוי של קורנל לבילי ג'ין האגדי אפשר לשמוע בהופעה חיה בשבדיה שקורנל עשה לא מזמן ,כמו גם גרסאות כיסוי
ל-REDEMPTION SONG ,
Peace Love And Understanding – Elvis Costello Cover
THANK YOU – של לד זפלין
חופשי להורדה בשיתוף הקבצים הקרוב לביתכם. מומלת בחום.
תגובה מDJ שמוליק כץ — 12 בינואר 2007 בשעה 23:06