מילים מאת: פרנק (מהקונכייה)
הוא מלך הפרודיות המוסיקליות. וזאת עובדה! בזמן האחרון חשבתי הרבה על כך שזה די מדהים וגם ממש כיף שאמן לא חייב למכור מיליונים ואפילו להישאר אלמוני יחסית, ועדיין להחזיק קריירה מוסיקלית משגשגת. טוב, אז הוא לא באמת אלמוני בארה"ב ובקרב אנשים שאוהבים את הצד ההומוריסטי של המוסיקה. אבל בגדול, הוא מוציא אלבומים כבר 23 שנים עבור קבוצה מצומצמת של משוגעים לדבר בכל רחבי העולם. וכמה טוב שהוא עושה את זה.
Weird Al Yankovic פעיל כבר כמעט שלושים שנה. את החשיפה הראשונה הוא קיבל בשנת 79' ברדיו, בתכנית המוזרויות של דוקטור דמנטו, עם My Bologna, פרודיה על My Sharona של The Knack. ההופעה הטלוויזיונית הראשונה שלו (81') הייתה בפרודיה על שיר של קווין. בשניהם הוא שר ומלווה את עצמו באקורדיון. כך גם נשמע כל האלבום הראשון שלו שיצא ב-83'. בהמשך הוא התקדם והתחיל לנגן עם להקה שמשחזרת את העיבודים של השירים המקוריים, וזה גם אחד הדברים המדהימים – כמעט כל חברי הלהקה נשארו איתו ממש מתחילת הדרך ועד היום.
אבל האקורדיון נשאר כמוטיב חוזר, כשבכל אלבום מופיעה מחרוזת להיטים בסגנון הפולקה ובשילוב האקורדיון. בפרודיות של ינקוביק הלחן והעיבוד נשארים מהשיר המקורי, אבל המילים נכתבות מחדש בעזרת חוש ההומור הנהדר שלו, כשבד"כ הקשר למקור הוא תלוש. כמו כן, ווירד אל ידוע בקליפים המעולים שלו, שכוללים לרוב שילוב בין פרודיה על הקליפ של השיר המקורי יחד עם הצגה ויזואלית של המלים החדשות. הדיוידי עם כל הקליפים שלו הוא תענוג אמיתי.
ינקוביק מקפיד לבקש רשות מהאמנים לפני שהוא מקליט את הפרודיה, למרות שהוא לא מחויב לעשות את זה, וחלק מהם הפכו להיות מעריצים שלו, כמו מייקל ג'קסון למשל. בשנות השמונים ינקוביק ביצע שני שירים שלו; Beat It שהפך ל-Eat It ו-Bad שהפך ל-Fat. תמיד חשבתי שבקליפים הוא הכי נהנה לשחק את מייקל ג'קסון כי בהם הוא יכול לבטא את עצמו גם בריקוד.
ולמרות שינקוביק ידוע בעיקר בזכות הפרודיות המצחיקות והמדויקות שלו, יש בכל אחד מאלבומיו גם שירים מקוריים. וגם הם נהדרים! גם אלה פרודיות מוסיקליות, אבל על סגנון של אמן או ז'אנר שלם במקום שיר ספציפי. באלבום הקודם, למשל, הוא יצר אפוס באורך 9 דקות שכולו מחווה נפלאה לפרנק זאפה. באלבום החדש יש את I'll Sue You שנשמע כאילו הכניסו את כל השירים של רייג' אגיינסט דה מאשין לבלנדר (לחצו פליי למטה), ואת Pancreas שמתחיל כמו God Only Knows של הביץ' בויז וממשיך כמו שילוב של כל שירי האלבום Smile של בריאן ווילסון. כפי שאולי כבר הבנתם, להקשיב לאלבום של ווירד אל ינקוביק זו חוויה מיוחדת לחובבי מוסיקה ולכאלה שאוהבים לזהות השפעות וציטוטים. ינקוביק לומד בצורה יסודית את מושא הפרודיה שלו, וזה די ברור שהוא מאוד אוהב את השירים/אמנים שהוא שם על הכוונת שלו.
לאלבומו החדש וה-12 במספר קוראים Straight Outta Lynwood. השם הוא פרודיה על Straight Outta Compton של NWA (יש טקסט נפלא אודותם אצל ליהיא). בין האמנים שזוכים לטיפול מינקוביק נמצאים קמיליונר, גרין דיי, אשר, טיילור היקס ואר קלי. השיר של קלי שזכה לפרודיה הוא Trapped in the Closet, שהיה במקור שיר שבנוי מ-12 פרקים באורך 40 דקות, ששוחרר לרדיו בהמשכים במהלך 2005. שמעתי את המקור בעקבות הפרודיה של ינקוביק, וגיליתי שמדובר בחתיכת דבר מצחיק שלעצמו. קלי מספר סיפור עם פלייבק שאינו משתנה ואותו לחן שאינו מתפתח בכל שנים-עשר הפרקים, כשהעלילה אמורה להיות דרמטית ויש קטעים שהוא ממש צועק בהם ברגשנות פתטית. התגובה של ינקוביק הייתה לכתוב את הסיפור הכי משעמם שהוא יכול היה לחשוב עליו בזמן הכתיבה: הוא ואשתו נוסעים לדרייב-ת'רו כדי להזמין המבורגר. אורכו של האפוס הזה הוא כמעט 11 דקות.
מבחינת הטקסטים, ווירד אל מרבה לשחק בתפקיד המנהיג של "נקמת היורמים". ינקוביק הוא גיק ומתגאה בזה. White and Nerdy מסופר מנקודת מבטו של הבחור שהיה רוצה להיות מגניב, 'לרכב עם השחורים', אבל הוא פשוט חנון ולבן מידי בשבילם. Virus Alert מתאר מה יקרה לכל המכשירים האלקטרוניים בסביבה בעקבות מתקפת וירוסית קטלנית. Pancreas הוא שיר אהבה ל.. לבלב. אבל הוא משתדל לגוון בנושאי השירים, ובאלבום החדש ישנו שיר על 'אידיוט קנדי' (התשובה ל- American Idiot של גרין דיי), על הבחור שעוקב בפסיכופטיות אחרי זו שהוא מאוהב בה ועל החג הלאומי בו מוחצים סמורים. ויש את Don't Download This Song שצוחק על המלחמה המוגזמת, לדעתו, של ה- RIAA במשתפי המוסיקה באינטרנט.
ווירד אל בעצמו למד איך למשוך אנשים לקנות את הדיסק ולא להסתפק באמפישלושים. לדיסק החדש מצורפת תוספת בצורת די-וי-די שכולל שישה קליפים לכל השירים המקוריים באלבום, כולם באנימציה, כשכל אחד זכה לטיפול מאחד מהאנימטורים החביבים עליו (כך אני מנחש). בין המשתתפים: ביל פלימפטון, ג'ון קיי (מ- 'רן אנד סטימפי') וצוות הסדרה Robot Chicken. בתור בונוס, מצורף סרטון באורך עשר דקות שמלווה רגעים בהקלטות האלבום. גם הקליפ הזה מאוד מהנה, בכך כשהוא נותן הצצה אל מאחורי הקלעים ומראה איך ינקוביק מנצח על הלהקה שלו, מדריך את הזמרים והזמרות שמרכיבים את המקהלה שהוא מארח, וגם מקליט את השירה של שיר או שניים.
ווירד אל ינקוביק עושה מוסיקה סופר-כיפית אבל מתייחס לזה ברצינות, ובכך הגדולה שלו. לדעתי, אין מספיק הומור במוסיקה, וינקוביק ממלא את החלל הזה בצורה מופלאה.
*****
רוצים עוד?
האתר הרשמי, מייספייס, וויקיפדיה, הפרק הקלאסי בסימפסונס.
עוד שלושה קליפים מהאלבום החדש -
Close But No Cigar
Weasel Stomping Day
Do I Creep You Out
קליפים נבחרים מאלבומים קודמים -
Amish Paradise
Smells Like Nirvana
Bedrock Anthem
It's All About The Pentiums

כן, כתבו כאן חברים נוספים! כל הטקסטים האורחים בבלוג
כל הטקסטים שלי בעכבר העיר
מצחיק, שרק בישראל כמעט כולם (ואני בינהם) חושבים שאומרים ינקוביץ' במקום ינקוביק..
פרנק! תודה על הטקסט המעולה. אין כמוך.
תגובה מרנן — 20 בנובמבר 2006 בשעה 5:58
גם אני טעיתי לאורך השנים. אבל למעשה צריך להגיד יָנְקֶבִיק.
תגובה מפרנק — 20 בנובמבר 2006 בשעה 13:52
משוגעים לדבר? הבנאדם מוכר מיליונים!
מסתבר. כל אחד מארבעת האלבומים האחרונים שלו (כולל החדש) נכנס לטופ 20 בארה"ב. זה מיליונים, וזה לא ייאמן שאנשים קונים את זה, הרי זו מוזיקה שהיא קלאסית להורדה בלבד
אחלה פוסט, פרנק ורנן!
תגובה מגיאחה — 20 בנובמבר 2006 בשעה 15:21
קליפ ענק
תגובה מליהיא — 21 בנובמבר 2006 בשעה 3:11
כולי תקווה שנוכל לראות אותו גם בהופעה בארץ הקודש בקרוב.
עודד. מעריץ WIERD AL מס 1 בארץ.
תגובה מעודד — 21 בנובמבר 2006 בשעה 4:10
היי, פרנק, ערכת עכשיו גם אוסף שלו?
תגובה מרנן — 23 בנובמבר 2006 בשעה 1:02
לא אוסף, ספיישל. כמו ברדיו.
תגובה מפרנק — 23 בנובמבר 2006 בשעה 1:11