כן, כתבו כאן חברים נוספים! כל הטקסטים האורחים בבלוג 
כל הטקסטים שלי בעכבר העיר 
התעוררתי משינה הזויה של צהריים וזהו כנראה החלום היחיד שאני זוכר מהזמן האחרון, אולי בגלל שהוא גם החלום הכי מוזר, הכי הזוי והכי לא קשור לשום דבר, וגם הכי חסר כל קשר למציאות.
אז אני משתף. אלו ימי קיץ, אני יושב באיזו מסעדה פלצנית מאוד על הים, בפגישה שנתית של 'בלוגרי המוזיקה בישראל', מסביב שלטים גדולים שמציינים את האירוע המכובד, ופלאיירים זרוקים בכל מקום. מוזר, אבל מתוך כמה עשרות בלוגרים, אני מכיר אישית או חיצונית כמה בודדים, ובחלום אני ממש רואה את האנשים מאחורי השמות הוירטואלים, למרות שבחיים האמיתיים אין לי מושג איך הם נראים. אני יושב בצד, מכרסם שרימפסים ומתבונן, והכל מאוד מפורט וסוריאליסטי; פופטארט מסתובבת בין כולם ומוזגת יין יקר. פרנק, ערן ומורנינג קאנדי שולקים צדפות בהנאה קולנית. דן תורן, עידן אלתרמן וגיאחה מפטפטים ומתווכחים על תכנית טלוויזיה חדשה שמעלים בכבלים, כתשובה לבינוניות של התכנית 'מיי בלוג' בערוץ 2, שתארח בלוגרים 'אמיתיים' לשם שינוי. עמרי ועלחוט משוחחים על ההופעות בתמונע החודש, כשלידם יושבים ומאזינים בשקט חברי האייפוד הרעב, תוך כדי נשנוש ממגדל ענק של סושי. ניימן ואחי רז מגיעים באיחור, מתנצלים ומתנפלים על שולחן מלא בחלקי סרטנים ודגים. ליהיא והארגו רוקדות לצלילי דיוידי ההופעה של אנת'מה שמתנגן ברקע על-גבי מסך פלסמה ענקי. פני מצלמת את הכל, ובשלב מסוים מבקשת את תשומת הלב של כולם לרגע, והיא מקרינה על המסך סרטון קטן שערכו שחר ורועי ממונוקרייב, שמראה אותם ישובים בפאב לונדוני חשוך יחד עם חברי OK GO, שמדקלמים לנו משפט ברכה בעברית, שמתנצל בשם המונוקרייבים על כך שאינם יכלו להגיע הערב.
וזה כל מה שאני זוכר.
צ'יזס.
עכשיו, אני שואל -
1. למה לעזאזל זה קורה, למה שמישהו יארגן דבר כזה.
2. למה כולנו בורגנים כאלה, למה התת מודע בחלום החליט שהבלוגרים הם פלצנים ועשירים בחיים האמיתיים.
3. למה הכל כ"כ פרטני ואני רואה את הפרצופים של האנשים, מסוגל להבין מי הם כאילו אני מכיר אותם, ואיך כל הבלוגרים שאני קורא או האהובים עליי נכנסו לחלום הזה.
4. מה זה הקטע הזה של מאכלי ים, אני הרי שונא את זה מאוד, איך זה השתרבב פנימה.
5. למה שלא נארגן פגישה, זה יכול להיות כיף.
אין לי מושג על מה להגיב, אבל עשית לי דודה לסושי…
תגובה מרון — 12 בדצמבר 2006 בשעה 21:41
לגמרי. גם לי מתחשק עכשיו סושי. ויש לי באמת מה לפטפט עם אלתרמן. את תורן אני מכיר פחות, אבל אני בטוח שאמצא על מה לדבר גם איתו!
יופי של חלום, ואשמח אם זה יהיה גם מציאות יום אחד, למרות שאני רואה אותנו הרבה יותר בקטע של נבירה בתקליטים באוזן ואז פתיחת שולחן בחומוסייה מאשר הסושי היאפי על הים
מה גם שאני מוחה, לפחות אותי ואת טארט אני יודע שפגשת בחיים, אז אל תגיד שאין לך מושג איך אנחנו נראים בחיים!
ואם בולצמן לא שם, זה לא נחשב!
תגובה מגיאחה — 12 בדצמבר 2006 בשעה 23:03
איזה קטע, גרמת לי ללכת לבדוק אם יש באמת דבר כזה "למצוא את נמו 2" ומסתבר שלפני שנה התפרסמה ידיעה על שיתוף פעולה אפשרי בין פיקסאר ודיסני, אבל עד היום זה נשאר בגדר שמועה בלבד.
תגובה מפרנק — 13 בדצמבר 2006 בשעה 14:45
רק במקרה אני בארץ שוב עוד שבוע בדיוק.
just say when and where
(את אוקיי גו אני לא אוכל להביא איתי, מצטער)
תגובה משחר — 14 בדצמבר 2006 בשעה 2:35
מצוין. זו הזדמנות טובה להיפגש
בואו נתחיל לחשוב על תאריך.
תגובה מרנן — 14 בדצמבר 2006 בשעה 16:29
וואי,ענק! עשית לי את הבוקר…:)
מה שיפה שלא ציינת איזה מוסיקה היתה ברקע….או שאולי לא חלמת את זה:) ?
בכל מקרה זה אחלה רעיון
(רק לא אוהבת צדפות…)
תגובה מcandy — 16 בדצמבר 2006 בשעה 13:25
ממממ… גם לי בא עכשיו סושי. למרות שהתעוררתי לפני רבע שעה….
מוזגת יין? הארדלי. הייתי עומדת בצד ולוגמת לבדי מהבקבוק אולי.
מפגש כזה נראה לי רעיון לא רע בכלל, למרות שחצי מהבלוגרים שהזכרת (כולל אני), בטוח מכירים את הפרצוף אחד של השני מהריף ראף… לכן זה יכול להיות מביך
תגובה מPopTart אצל ההורים — 16 בדצמבר 2006 בשעה 14:19
קאנדי – מוזר, אבל לא חלמתי על מוזיקת הרקע, רק על הקטע עם אנת'מה. את זה שמעתי ואני זוכר בוודאות.
תגובה מרנן — 16 בדצמבר 2006 בשעה 15:37
זה מאוד מוזר. לפני שעתיים ככה (לפני שקראתי את הפוסט הנ"ל), נזכרתי בחלום שהיה לי הלילה, שכלל המון דברים מוזרים, אבל בין השאר דיברתי איתך רנן (על אף שאינני מכיר אותך מחוץ לפוסטים שלך פה ושם) על מה בדיוק ההבדל בטעם המוזיקלי שלנו.
מאוד מוזר.
תגובה מn0nick — 16 בדצמבר 2006 בשעה 18:04
אז מה, רנן? אתה מרים את הכפפה שאתה זרקת? נראה שיש עניין בקרב הקולגות. אני מציע יום שבת הבא, 23.12. אני רק לא בטוח איפה (ריף ראף?) ומה כוללת התוכנית האומנותית
תגובה משחר — 16 בדצמבר 2006 בשעה 19:43
23.12 נשמע אחלה. אני אמנם תלאביבי אבל לא ממש בקיא במקומות המא-גניבים שקיימים. רעיונות?
nonick – ואני חשבתי שהחלום שלי היה מוזר
תגובה מרנן — 16 בדצמבר 2006 בשעה 20:21
נשמע כאילו האירוע הזה תפור על זה!
מה אתם אומרים?
תגובה מרנן — 16 בדצמבר 2006 בשעה 20:44
נשמע מעולה למרות שלא בטוח שנוכל לדבר…
שנעבור למיילים? אתה רוצה לפרסם פוסט חגיגי? חשוב שיהיה איזה קוד סודי שלא כל ארחי-פרחי יוכל לטעון שהוא בלוגר
תגובה משחר — 16 בדצמבר 2006 בשעה 23:04
נראה כאילו רק אני ואתה בעניין!
סתם, אני בטוח שיהיה שמח. טוב, אני אארגן מייל קבוצתי.
תגובה מרנן — 16 בדצמבר 2006 בשעה 23:07
נשמע לי מפחיייייד
אני לא יודעת מה ללבוש לאירוע כזה!
תגובה מקטסה — 17 בדצמבר 2006 בשעה 8:49
לא יאומן, אבל רק בחורה יכולה להכניס למשפט אחד את המילים -'אני לא יודעת מה ללבוש', ו- 'מפחיד'.
תגובה מרנן — 17 בדצמבר 2006 בשעה 12:52