לפני הכל…
תודות לגיא התותח ההיסטרי (ולעובדה שאני חנון/סאקר רציני של טכנולוגיות מיותרות) יש לי עכשיו preview ללינקים. שזה אומר שאם תכוונו את העכבר על כל לינק חיצוני בבלוג (כמו זה, נגיד) יצוץ חלונצ'יק שנותן הצצה אל אותו האתר אליו מכוון הקישור. אכן, מרתק.

 ***
(זהירות: פוסט ציני ועוקצני במיוחד! זה כנראה החצי-יובל המחורבן שנוחת עליי אוטוטו, או משהו)

אז ככה. חברינו משכבר הימים, הצמד לבית Air, ישחררו את אלבומם הבא, החמישי במספר, בחודש הבא, אך כמובן שמאז שהמציאו את תוכנות השיתוף ו/או שירותי ההורדה השונים והמגוונים, גאד בלס ט'ם, אין צורך לחכות והכל מוגש ישירות אליך להארד דיסק הסקרן והרעב במשהו כמו חמש עד עשר דקות. קצת מנייאקיסטי אבל ככה זה עובד. אין כמו לשמוע משהו עוד לפני שניתן להאזנה לאותו נגן שכיר שיעלה איתם להופעות בסיבוב הבא. אבל כדאי גם לפרגן ולקנות פה ושם, כמובן, לכשייצא האלבום.

בכל מקרה, האזנתי ל- Pocket Symphony רק פעמיים בינתיים, ואני יכול לומר שאנחנו כנראה בתחילת הסוף. אני מניח שקיבלנו סימנים רציניים לעניין הזה עוד אז, כשהח-תיך מבינהם, דארקל, שיחרר (תרתי-משמע) את הסולו שלו. משהו פה מתחיל להריח משעמם למדי וזו לא העונה החדשה של ארץ נהדרת. המיחזור ניתז מכל כיוון. הם לא עושים את זה כמו פעם. משהו ביופי, היופי האמיתי, התמים, החלוצי - אבד. עדיין נעימים, עדיין מרגיעים, אבל הפעם זה קצת כבר לא נוגע.

והם פתחו את הפה והתחילו לשיר יותר ויותר, עוד בהקלטות האלבום הקודם, וזה גם לא נשמע רע כ"כ, אבל איך תסבירו, שמכל הרצועות באלבום החדש דווקא שתי אלו שהוקלטו בשיתופי פעולה עם אורחים נכבדים נשמעות הכי טוב?
וגם כדאי שהעולם ייצא מהסרט הזה: לא כל מה שנייג'ל גודריץ' נוגע או מפיק הוא גאונות ואם עוד פעם אחת אני קורא איפשהו שהבחור הזה הוא אלוהים, ט'ר וויל בי סאם בלאד היר.

אז כמו במקרה של שרת עיוור ואהוב, כל דבר טוב מת בסוף. לפחות נשארות איתנו הפנינות והזכרונות.

*****
חלאס, כדאי שנשמע משהו. דווקא השת"פ עם ג'ארוויס קוקר, One Hell of a Party הוא כנראה הרגע היפה באלבום, ובכלל נראה שקוקר חזר ובגדול הפעם, ואין מי שלא מבסוט מזה:

(להורדה)

השת"פ השני הוא עם ניל האנון מה- Divine Comedy וגם השיר הזה, Somewhere Between Walking and Sleeping, הוא 'חתכת יציאה יפהפיה שנשמעת קצת כמו טראק אבוד מ- Sea Change של בק:

(להורדה)

מעבר לקולבוריישנס יש את הסינגל, Once Upon a Time, שבעיקר נשמע כמו משהו שנעשה כבר ב- Talkie Walkie אבל מצד שני גם לא כ"כ נורא ו- Left Bank שהפתיע לטובה ויצר געגוע קל לימיהם היפים באמת.