כן, כתבו כאן חברים נוספים! כל הטקסטים האורחים בבלוג 
כל הטקסטים שלי בעכבר העיר 
[כתוב בלשון זכר אך מכוון לשני המינים]
הקשה על עצמך
דאג לצבור כמה שיותר קבצי מוזיקה על המחשב / קנה כמה שיותר דיסקים / צפה בכמה שיותר קליפים / קרא כמה שיותר ביקורות אלבומים, כדי שהמוח שלך יתפוצץ ממילים שתרצה לשפוך על תיבת הכתיבה שבאדמין הבלוג שלך. צבירה רבה יותר של נושאים פוטנציאלים לכתיבה תוביל להעמסת יתר ולבלבול שיגרום לכך שלא תמצא את ידיך ורגליך, לא תוכל להתמקד. זה תקף לגבי כל תחום שעליו אתה בוחר לכתוב. אחרי שצברת, השתדל לשמור בצורה לא מסודרת את כל הלינקים הקשורים לנושא הכתיבה ושעשויים לעזור לך בתהליך.
הטרד את עצמך בשטויות, התעסק בתפל
דאג לסבול ממחלת ה'מה יהיה עם החיים שלי', חפש את העתיד שלך והשקע כמה שיותר זמן בתסכול על כך שהמדינה חרא, אין כסף, דפקו אותי, מת להיות בחו"ל, השעון הביולוגי, השערות הלבנות וכו'. כדאי לחפש מוסד לימודים / תחום לימודים / קורסים בעזרת האינטרנט. שמור את הלינקים להצעות הלימודים יחד עם העירבוביה שיצרת עם הלינקים מהסעיף הקודם.
אם אתה כבר מגיע למצב שאתה פותח את האדמין של הבלוג שלך, אל תיכנס למצב כתיבה אלא גש והחלף עיצובים, ערוך ורענן את הלינקים, כתוב עמוד 'אודות' חדש, חפש והוסף פלאג-אינים מגניבים.
היה סקרן
גלה פיצ'רים / טכנולוגיות אינטרנטיות וחקור אותם / השתמש בהם. אל תשכח לשלוח את הגילויים לכל מי שאתה מכיר. הוצא מהמחשב שלך את המיטב.
היה עם היד על הדופק בכל עת וחרוש על כל הדפדפנים / הנגנים / התוספים החדשים.
הצטרף לכל הקהילות החברתיות, הכר ואסוף חברים וירטואלים, שלח פידבקים ועזור בהקמת קהילות חדשות / תרום מזמנך לשיפצור יוזמות חדשות.
כתוב טיוטות של רעיונות / סטארט-אפים, אסוף דעות מיודעי דבר. צור ספרייה על ההארד דיסק שם קבור הכל ושכח מזה.
צור סביבת עבודה תוססת
דאג שהמחשב יהיה ממוקם בחדר מלא באטרקציות. בסלון, למשל. השאר את הפלאפון זמין בכל עת, דאג ששפורפרת הטלפון הביתי תנוח על מקומה ללא הפרעה, פתח את הטלוויזיה רבת הערוצים על ווליום גבוה. רצוי על איזה סדרה ישראלית על כדורגלנים. פזר בכל החדר משחקים שהחתולה תוכל להתרוצץ איתם תוך כדי התנגשות ברהיטים.
השאר את חלון הג'י-מייל פתוח ומחובר, וקפוץ אליו מיד בכל פעם שמתקבל דואר חדש. זה תקף גם לכשמתקבל ג'אנק מייל - אל תיתן לו להצטבר, דאג למחוק תכופות את תיקיית הספאם, גם אם זו הודעה בודדת אחת.
ענה לכל מי שפונה אליך בצ'אט של גוגל / השאר את המסנג'ר פתוח ותן לכל מי שמופיע אצלך ברשימה להציק לך. רצוי להיכנס איתו לשיחות נפש.
התחבר באינפוזיה לטקסטים באינטרנט
פתח את הדפדפן, פתח את תכנת ה- RSS / עמודת הפייבוריטס שלך, כנס לכל אתר ובלוג, קרא כל מילה ומילה. כנס לכל לינק שתראה מול עיניך. השתדל לשים דגש על בלוגים מפוצצים בלינקים ופוסטים ארוכים במיוחד. לא חסר כאלו בבלוגיה הישראלית, אבל כדאי להתחיל עם אלו שישאירו אותך בבלוג שלהם כמה שיותר שעות ברציפות. יעשו את העבודה ביעילות, בין היתר, הם העמודים הראשיים של – ניימן (צלול אל שצף אירועי השבוע האמיתיים), העונג (קפוץ ראש אל ערימות הלינקים, התגובות, הקליפים והשירים המוצעים), מונוקרייב (קנא במניאקים האירופאים שהולכים פעמיים ביום להופעה), וליהיא (קח קורסים מזורזים על רוקנרול, אבל בהרחבה ולעומק).
אחרי שלא ישנת כמה ימים וקראת כל פיפס בבלוגים הנ"ל, גש לרשימת ה'בלוגימכאן' שמוצעת כאן בבאר השמאלי. זה יסדר לך את שאר החודש.
דאג להכיר את כל הבלוגים ברשת, עם דגש על חדשים. בלוגרים חדשים כותבים המון בדר"כ, מההתרגשות.
אל תשכח להרשם לעדכונים במייל מכל העולם ואחותו, עם דגש על אתרי ענק ששולחים עדכונים יומיים, מפוצצי לינקים ומידע.
התמכר למשחקי מחשב
הכר מקרוב את כל אתרי המשחקים-הקטנים אונליין. מקומי כמו וואלה זה אחלה, בעל מבחר היסטרי ומגוון כמו מיניקליפ זה נפלא. אין סיכוי להשתעמם, אין סיכוי להצליח לצאת מזה. אם אתה בקטע של הורדת / קניית משחקים חדשים וכבדים, זה אפילו יותר טוב. אל תשכח קלאסיקות כמו סוליטייר, ופנק את המחשב שלך במשחקים שגדלת עליהם.
צור את מצב ה- 'אין יום ואין לילה'
עבוד בעבודה שדורשת ממך 5 או 6 ימי עבודה בשבוע, 7 עד 10 שעות משמרת או יותר, כששעת ההתייצבות במקום היא לקראת הצהריים והעזיבה הביתה תהיה אחרי 8 בערב. רצוי גם שמקום העבודה יהיה יותר מחצי שעה נסיעה מביתך. כך כל היום מוקדש לעבודה, החל מההתעוררות החפוזה ועד להגעה העייפה הביתה.
מציאת עבודה נוספת ליום-יומיים הפנויים היא מבורכת.
דאג לקחת על עצמך מטלות משפחתיות / חבריות. הכן מצגת לעבודה של אמא, תן יד לחבר בהקלדת עבודת הגמר שלו, הכן תעודת זהות מזוייפת לבן-דוד.
גש למחשב רק כשאתה טרוד ועייף. איבחנו אצלך ADD כשהיית ילד? מצוין!
דאג לגור עם בת זוג שתחפוץ להעניק לה אהבה בכל רגע נתון.
[עדכון: פוסט זה נכתב לפני חודשיים אבל מתאים מאוד לפרוייקט הכתיבה הקבוצתית!]
נשמע מוכר מדי. אתה עוקב אחרי או משהו?
תגובה משחר — 7 במאי 2007 בשעה 17:15
אני מריחה הקמת קבוצת תמיכה?
תגובה מליהיא — 7 במאי 2007 בשעה 17:51
אני מצאתי שיטה של שלב אחד, שלוקחת את השיטה שלך ברגע.
1. התגייס לצה"ל.
זהו. זה כל מה שנדרש ממני כדי לא לעדכן את הבלוג שבועות על גבי שבועות, להיות מוטרד מכך, ולא לעשות שום דבר כדי לתקן זאת.
אני עם ליהיא. קבוצת תמיכה יכולה להיות רעיון מצויין.
למישהו יש זמן ליזום את זה?
תגובה מWesternEyes — 7 במאי 2007 בשעה 18:38
באותה נימה אוסיף, תוך שיבוח יתרונות המין היפה:
קחי יוזמה
היכנסי להריון. רצוי מתקדם.
(לא!!)
תגובה מליהיא — 7 במאי 2007 בשעה 19:49
היי רנן, כאילו יכולת לקרוא לפוסט הזה: תראו, אני בן אדם רגיל בידיוק כמוכם,המון פוטנציאל לא מנוצל וכ'ו וכ'ו, רק שלא היה לי זין לכתוב כאן בזמן האחרון, ולהתעצל זה כיף.
(אגב, 49 שניות בסוליטר, לפני כמה ימים במצב שעמום מתעצל..)
תגובה מAmiRach — 7 במאי 2007 בשעה 21:52
נשמע כמו תיאור מדוייק של שלושת החודשים האחרונים שלי
תגובה משרית — 7 במאי 2007 בשעה 22:55
אין ספק שזהו טקסט מכונן בבלוגספירה!
Must-read לכל בלוגר.
תגובה מגיאחה — 7 במאי 2007 בשעה 23:13
מה שגיאחה אמר.
תגובה מפרנק — 8 במאי 2007 בשעה 9:31
רוצה תוצאות ולא תירוצים-
אחד שאין לו בלוג.
האמת גם אני מתעייף מלקרוא/לשוטט/להוריד.
צריך להחליט על יום ללא פוסטים. יותר טוב
חודש ללא עדכון כמו ספירת העומר או צום הראמדן
או הווקאנס בצרפת.
תגובה משמעתי אתכם — 9 במאי 2007 בשעה 17:41
גאוני XD
חלק מזה היה מוכר לי בבחינת להתחמק מדברים חשובים שצריך לעשות.
בסוף הברווז המכוער הזה החזיר אותי לווינדוס 95 השואתי.
בכלל, תנסה להוסיף למשוואה הזו חודש בגרויות לחוץ בתיכון.. איזה מזל שאני מפחד לפתוח בלוג :]]
תגובה מSnuggy — 10 במאי 2007 בשעה 1:27
זו אומללות הבלוגרים.
הנואשות לעוד תגובה, לעוד פידבק מיידי. על המקום, שיהיה חיובי, והכי חשוב – כולם רואים את זה.
בעיקרון, כל כותב בלוג , סובל מאיזה בעיה נפשית ברורה.(שאולי עוד לא מוגדרת.)
עולם הבלוגים , עיצבון מוחלט.
תגובה מארבל — 11 במאי 2007 בשעה 8:55
מעולה,
ואני חשבתי לתומי שהבלוג שלי היחיד שמוזנח לטובת צוללות אונליין.
תגובה מmush — 11 במאי 2007 בשעה 9:31
ארבל: עולם הבלוגים, עלובי החיים.
תגובה מליהיא — 11 במאי 2007 בשעה 13:52
תודה, תודה, תודה על הטקסט הזה. רובו אגב תקף גם לאיך לא לכתוב עבודות לאוניברסיטה, אלא ששם יש סעיף שאומר – כתוב פוסט בבלוג – לכן זה מעגלי! ואז כל מה שנשאר זה פשוט להיות משותק ולא לעשות כלום.
כקריאת המשך חובה לקרוא בהמשך לדברים של רנן את זה:
http://www.jennshreve.com/thefblog/2006/10/sorry-i-havent-posted-in-awhile.html
תגובה מקסטה — 11 במאי 2007 בשעה 15:02
פוסט גדול! התגלגלתי מצחוק, ואני רוצה להוסיף את הסעיף הבא:
התמכר לסדרות
אל תחמיץ אף פרק של 24 / עקרות בית נואשות / נמלטים / גיבורים / אבודים / גלקטיקה / סופרנוס / אמריקן איידול
צרוב מחברים את העונות רצוי לערבב בין סדרות, לפזר את הפרקים על כמה שיותר דיוידי ולצרוב אותם בנפרד מהכתוביות.
פזר את הדיסקים במקומות שונים בבית ואל תנהל רישום מסודר של מה נמצא איפה, כדי שבזמנך הפנוי תצטרך להפוך את הבית ולעבור על כל האוסף שלך רק כדי למצוא את הפרק הבא.
התמסר בהתלהבות לכל סידרה חדשה שחבריך הזכירו וראה לעצמך חובה להדביק את הקצב עם שאר העולם, אפילו אם זה אומר לדחוס חמש עונות בשבוע אחד (אפשר לותר על שינה, אכילה וביקור בשירותים)
תגובה מcanna — 11 במאי 2007 בשעה 16:10
דברים כדורבנות, במיוחד האירוניה שבדבר המעגליות של העניין הזה.
ואני רוצה להוסיף: לכל מי שעובד מהבית, הבלוג (או הפליקר, או המייספייס) הוא תירוץ נפלא למה לא להתחיל לעבוד.
מה יש לי לעשות היום? אה… השעה עשר בבוקר. טוב, אני רק אציץ בבלוג שלי, אולי היו לי תגובות. לא היו? אולי נכתוב פוסט חדש? כן! פוסט ארוך וכתוב כהלכה יכול לקחת שעה לפחות! ונמלא אותו בדברים חמודים שמצאתי ביוטיוב! ובלינקים מגניבים שגנבתי מקונספציה או ממקומות אחרים! או יותר טוב, נשקיע ונחפש לינקים בעצמנו! ו… ככה הולכות שלוש שעות לפחות.
תגובה מroncho — 12 במאי 2007 בשעה 12:25
כן, עזוב כל דבר שיכול איכשהו לפתח לך את השכל, שכח מכל אדם אחר שיש לו משהו להגיד, תעבור לגור בבונקר ללא חלונות, תנשוף אוויר הום-מייד, השתדל לצאת החוצה מקסימום פעם בחודש, חס וחלילה השפעות חיצוניות. עשה מדיטציה כל היום, תחשוב רק על עצמך, איך אתה קשור לכל התוהו ובוהו בחוץ. מה שקורה בראש שלך זה מה שחשוב מילא.
תגובה מסתו — 12 במאי 2007 בשעה 15:25
נשמע כמו החיים שלי בחצי שנה האחרונה.
וגם לכתוב פוסט כמו זה בחיים לא הייתי מגיע (אין לי מושג איך הצלחת לגרום לעצמך לעשות את זה).
איזה מזל שעברתי לפורמט של מעט מילים, הרבה קישורים.
תגובה מn0nick — 13 במאי 2007 בשעה 0:02
עולם הבלוגרים הוא עצוב.
אבל זה יעבור.
כשכל בלוגר יגלה שאותם 12 אנשים קבועים מגיבים לו (הרי החמצן הוא התגובות המיידיות) .
אותם 12 הם למעשה בלוגרים בעצמם שמקבלים תגובות מ 11 הנותרים.
בקיצור, הסם המטופש, האיום ונורא הזה יעבור, ברגע שמגלים איזה ביטול זמן הוא הבלוג ( שבעצמו חושף את כל הבעיות הפרטיות של הבלוגר )
עצוב ואומלל הטרנד הזה.
תגובה משושנה — 14 במאי 2007 בשעה 7:55
ואולי זה יכול להיכנס לפרוייקט הכתיבה הקבוצתית? יש אמנם שבע עצות ולא עשר, אבל בתגובות יש המון נוספות!
תגובה מרנן — 26 ביולי 2007 בשעה 23:47