מאז ששוחרר לאוויר העולם Hurt של Nine Inch Nails עם אלבום המופת שלהם מ-94', The Downward Spiral, גרסאות כיסוי שלו נהפכו לדבר טרנדי במיוחד. למה? כי אחרי הכל, המקור הוא אחד השירים הכואבים, הנוגעים והיפים ביותר שנכתבו מאז ומעולם. כולם רוצים לבצע אותו, כי כולם פשוט לא יכולים לעמוד בפניו.
אני אוהב לעקוב אחר הגרסאות השונות;
קליפ הרקוויאם של ג'וני קאש, שכיסה את השיר ממש לפני מותו, הוא כמובן הביצוע המצמרר והפופולרי מכל. קאש הפך אותו לשיר נצחי, לשיר הפרטי שלו. טורי איימוס נוהגת להכניס שורות מתוכו לביצועים חיים של שירים אחרים שלה. גם דמיאן רייס פועל כמוה. דיוויד בואי נהג לארח את רזנור על הבמה כשהוא מבצע את השיר בסיבוב ההופעות שלו ב-95'. פלסיבו ביצעו את הגרסא שלהם מספר פעמים במהלך 2003. בסיבוב הופעות שלם אחד גארבג' השמיעו את הביצוע של קאש לפני שהתחילו לנגן ולפעמים גם ביצעו אותו בעצמם. Sevendust עשו מחווה לקאש כשביצעו קאבר לקאבר שלו, לכבוד הקלטת אלבום ההופעה שלהם, שיצא ב-2004.
ממש עכשיו נתקלתי בגירסת mp3 מצויינת מלפני שנה, של פיטר מרפי מ- Bauhaus, כשהוא מאחורי המיקרופון ורזנור מלווה אותו בסינטיסייזרים (אפשר להוריד את כל הסשן שלהם ביחד, כאן). אפילו קרמיט הצפרדע (!) תורם את חלקו לעניין ומבצע גרסה שנויה במחלוקת ליצירה הזו (נוהגים לצנזר את זה כל הזמן, אם הלינק לא עובד - נסו כאן). וזו רשימה חלקית בלבד, הרשת מפוצצת גם בגרסאות ביתיות. כיף לעקוב אחרי העניין. יום יבוא וייצא אלבום הכיסויים המלא לשיר הזה.

***
אוקי, אז יש לנו Rage Against the Machine מודל 2007, כל החברים יחדיו על אותה במה בפעם הראשונה מזה שבע שנים. האיחוד נערך בפסטיבל (החלומי) Coachella בארה"ב. יו-טיוב מפוצץ בוידיואים מהפסטיבל, כולם באיכות פלאפונית-זוועתית למדי, אבל אחד מהם הוא דיי סביר לצפייה, גם מבחינת הסאונד, אם מתעלמים מהכיתובית הלבנה במרכז המסך. שימו לב למיקומו של המצלם עד לרגע שבו הלהקה נותנת את האקורדים הראשונים ומיד אחרי, כשמתחיל הבלאגן בקהל. נהדר שיש איחוד והכל, מעניין לאן זה יוביל ואם יבחרו גם להקליט חומר חדש. כל עוד תום מורלו נשאר עם הגיטרה בלבד, אז הכל בסדר. אבל כשהוא פותח את הפה ומחליט להוציא אלבום סולו, משהו שם לא מסתדר לי. אחרי ששמעתי את כל האלבום החדש שלו, תחת השם The Nightwatchman, נהיה לי קצת לא נעים בבטן. מעבר לטקסטים שבועטים בכוח בכל מה שלא בסדר בעולם הזה, שום דבר אחר בסיפור הזה אינו בועט. אבל זה רק אני. הנה, שיר הנושא, לשיפוטכם.

***
משהו מהעונג של שבוע שעבר: Sia (לא מכירים? חבל!) נוגעת גם בבימוי קליפים, מסתבר. הנה וידאו חדש וחביב בבימויה, ל- Open Your Heart של Lavender Diamond (החמודים-מידי לטעמי).

***
ניצן שדמי שלח לי לינק היסטרי לאספנים אובססיביים: 136 שירים מ-72 הופעות שונות של פרל ג'אם ברחבי העולם ב-2006. האיכות סבירה ולעיתים מצויינת, הרבה זמן הורדה אבל שווה כל רגע. ואגב, אותו הבלוג שמציע את האוסף הזה מביא כמעט מידי יום יופי של בוטלגים להורדה.

***
אהוביי Oceansize מתעדים את הדרך לקראת האלבום החדש, ונותנים וידיואים שצולמו באולפן לצפייה במייספייס שלהם. מאוד משעשע. יש שם גם שיר אחד חדש בהופעה בשם The Frame. שייצא כבר האלבום הזה, לעזאזל.

***
אני כנראה באיחור רציני כאן: Travis מארחים את בן סטילר ומשחררים קליפ סופרמרקט חמוד למדי לסינגל Closer, מתוך האלבום החדש The Boy With No Name.

***
זוכרים את הטבח באוניברסיטה בווירג'יניה לפני חודש? אז מסתבר שבצירוף מקרים דיי מצמרר Porcupine Tree שיחררו באותו היום ממש וידאו לשיר הנושא מתוך האלבום החדש, Fear of a Blank Planet. מיד לאחר מכן הם צינזרו אותו, אבל עדיין נותנים לצפייה את הגירסא המקורית.

***
לסיום מחויך, ליאת מצאה אתר משעשע למדי שמספק שעות של הנאה: Funny or Die הוא פרי מוחם של כל מיני אנשים שעובדים מאחורי הקלעים בסיליקון וואלי. הם מעלים כל מיני וידיואים מבויימים שלדעתם מצחיקים בטירוף, והגולשים מצביעים אם אכן כך הדבר. צפיית חובה (כדי להיכנס לעניינים): The Landlord בהשתתפות וויל פארל. קורע מצחוק! השאלה הראשונה שעולה בראש אחרי הצפייה היא איך מצליחים לביים ילדה לשחק ככה? התשובה היא – בקושי רב.