***
אהלן חברים.
אז ביקשתי מכם לעזור לי עם מיקסטייפ הכנה למופע הגדול של Nine Inch Nails שיערך כאן בעוד שבועיים בדיוק. ואיזה תענוג, יצא מיקסטייפ כייפי במיוחד. כמובן שחלקכם יקפצו ויגידו, רגע. מה, אתה גנוב? איפה The Perfect Drug? ואיך אפשר בלי March of the Pigs? ברור. אף אוסף אינו שלם עד הסוף. אבל אני חושב ש-22 קטעים של הלהקה הזו, מתחילת הקריירה ועד היום – זה נהדר, ולטעמי זה יצא ממצה למדי; כל אלבומיהם הרשמיים קיבלו ייצוג, ואפילו יש בי-סייד'ס, ביצועים חיים, רימיקסים ואפילו קאבר! אלו שלא מכירים יוכלו להחשף אל כל מה שבאמת גאוני בלהקה, ואלו שזה לא מחדש להם יוכלו להנות מאוסף הכנה בועט ומלא באדרנלין.
ובכלל, כל התהליך היה ממש נחמד. כולם שיתפו פעולה וכתבו מהנשמה. אתם מוזמנים לצלול אל תוך הטקסטים ולגלות בעצמכם. בשביל החוויה וגם כדי שיהיה מעניין במיוחד, הוספתי קצת לינקים למידע נוסף, וידיואים, מילים וכו', וכמובן שלא שכחתי גם לינקים לקנייה חוקית של האלבומים. אגב, שימו לב למבצע המבורך והמשתלם של מוזיקה-נטו; כמעט כל הדיסקוגרפיה של הלהקה במחירים נמוכים לכבוד ההופעה. שווה להשלים חוסרים! (ראו לינקים על-גבי שמות האלבומים).

פלאי הטכנולוגיה!
1. אתם מוזמנים לקרוא ולהאזין לשירים בו זמנית – בעזרת הנגן המובנה ליד כל שיר.
2. מומלץ להוריד למחשב את כל המיקסטייפ ולהאזין ברצף ובכיף.
להורדה: חלק ראשון, חלק שני (קבצי RAR מכווצים בני 60 מגה כל אחד).
3. בהמשך יעלה לינק להאזנה למיקס רציף של המיקסטייפ, באתר הפודקאסטים הישראלי I-Cast.

ומשהו אחרון אבל חשוב מאוד: תודה לשרון על העזרה במציאת השירים ולגיאחה ופרנק על התמיכה הטכנית. ותודה לכל הכותבים שתרמו למאמץ הזה.
וואוו, היה כיף. אין כמוכם! ונתראה בהופעה, כן?
רנן.

***

1. Intro

2. Happiness In Slavery

| במקור ב- Broken EP מ-92' | מילים | מידע ב- ויקיפדיה וב- ninיפדיה | קליפ | וידאו מההופעה בוודסטוק |

עידו שחם כותב -

יש לי מועמד מיידי. מדובר בשיר הראשון של ני"נ ששמעתי אי פעם והוא הגרסה החיה של Happiness In Slavery, פה מתוך הדיסק הכפול של וודסטוק 94'. הוא מאגד ממיטב קטעי ההופעות של משתתפי הפסטיבל, אמנים חדשים של התקופה ההיא לצד אמנים שהיו בוודסטוק המקורי וחזרו לנגן, וני"נ איכשהו השתרבבו לטראק האחרון בדיסק הראשון. כל כך הרבה פעמים ניצלתי את טכנולוגית ה-CD המופלאה דאז (ב-94'), דילוג מדויק על בוכטת שירים (בניגוד לקסטה שצריך לנחש כל הזמן איפה לעצור) כדי להגיע לקטע האחרון הזה. הוא פשוט כל כך עוצמתי, כה שונה, ומעלה אסוציאציות סייברפאנק מורבידיות עוד הרבה לפני שרזנור חשב על ה-Presence. ההודעה (טראק אחד לפני) על עליית ני"נ לבמה מצמררת, תוף הבאס האלקטרוני המדוסטרשן באמצע השיר נשמע מפלצתי עשרות מונים מגרסת האולפן, וצליל הכאוס והסירנות בסוף נותנים חוויה אנטי-היפית להחריד – והקלטת לייב אחת שלא מהעולם הזה, בטח שלא מוודסטוק 94'. בתקווה שתהיה חוויה זהה בישראל 07'.

3. Just Like You Imagined


| במקור ב- The Fragile מ-99' | אינסטרומנטאלי | מידע ב- ויקיפדיה וב- ninיפדיה | לייב (מהדיוידי) | ביצוע בחדר חזרות |

א. סופרמן כותב -

במציאות האספלט שלך
בסמטה חשוכה
המכונה מגיחה מאחורי ערפל של צלילים
בונה את עצמה עליה אחר עליה
שכבות על שכבות של הרמוניה מהדהדת.
החזיון האנלוגי הזה ניצת
ומשאיר אותך מחושמל ודרוך
נשימות שהופכות צעקות
והפעם אין דרך חזרה.
הכל קטן מידי מכדי להכיל את עצמו
ועל סף התפרצות,
אתה פתאום לבד בסמטה השקטה
אוסף את עצמך הלאה, בעוד אתה מבין
המכונה היתה חיה, מסחררת, מסמרת שער,
בדיוק כפי שדמיינת.

4. Right Where It Belongs

| במקור ב- With Teeth מ-05' | מילים | מידע ב- ninיפדיה | לייב (מהדיוידי) |

רועי כותב -

What if all the world you think you know
Is an elaborate dream
And if you look at your reflection
Is it all you want it to be
What if you could look right through the cracks
Would you find yourself… find yourself afraid to see

הייתי מצטט את כל שאר השיר, זה חזק בערך פי שבעים אלף מכל מה שאני אצליח לכתוב אי פעם.
אני נדהם כל פעם מחדש מהשיר הזה. מהלחן הפשוט שלא מרפה ממני, מהספק-שקט-ספק-רעש, מהסאונד שהופך מעכור לצלול אחרי שלוש דקות בסמליות מדויקת. ובעיקר מהמילים שמבטאות כל כך טוב את כל הספקות האלה שמסתובבים לנו בראש, וכמו ברז דולף שבקושי אפשר לשמוע במשך היום גם הם הופכים לרעש מעיק כשחושך והעולם שקט. מצמרר.

5. A Warm Place

| במקור ב- The Downward Spiral מ-94' | אינסטרומנטאלי אבל עם כמה מילים | מידע ב- ninיפדיה | קליפים לא רשמיים לשיר |

יואב שביל כותב -

ברור שזה לא ה-הכי טוב, אבל יש צד שאי אפשר להתעלם ממנו ביצירה של רזנור וזה הצד שחיבר אותי אליו מלכתחילה. בתור מאזין משופשף עם קילומטראז' די גדול, אני נוטה בהאזנות חוזרות לעיתים לפקפק באמינות שלו ולהאשים את רזנור בפופיות ממוסחרת מדי, עליה הוא מחפה ביכולות ההפקה הבלתי נלאות שלו – ע"י הוספת שכבות סאונד מכניות של מכונות ורוח, כאילו כדי לטשטש עקבותיו. לא שזה רע, זה אפילו נשמע מדהים, אבל לפעמים אני טועה לחשוב שזו תחפושת, בעצם של משהו אחר. אבל אותו הספק מתפוגג, אכן, לחלוטין מתפוגג, כאשר מגיע השיר הזה, שמראה לי בצורה כל כך יפה, שזוהי אינה מסכה, כי אם החומר עצמו, שכבות על שכבות אשר הן אלו שיוצרות את התוכן מעיקרו, והמתכתיות הקרה מעצימה את ההיוכחות, כי הרגש בוקע וזולג מהקטע הזה באופן אמיתי.

6. Vessel

| במקור ב- Year Zero מ-07' | מילים | מידע ב- ninיפדיה | קליפ (לא רשמי) | עוד על האלבום מאת גיאחה |

גיאחה כותב-

אני יוצא אפס מתלהב ובמקום לחזור לשירים שבאמת הדליקו אותי על רזנור והמסמרים הארוכים שלו, אני מתעקש לבחור דווקא במשהו מהאלבום החדש, שעל השובל שלו רוכב רזנור לארץ הקודש. מעריצים ותיקים אף פעם לא ימליצו על האלבום החדש – עניין של קשר רגשי. היחסים שלי עם NIN ידעו עליות ומורדות מאז נתקלתי באלבום הראשון – שתפס אותי בימי זעם הנעורים – ועד ימינו. היו אלבומים שאהבתי בטירוף וכאלה שלא וכאלה שסתם לא הספקתי לשמוע כמו שצריך. האלבום החדש אהוב עליי מהרבה מאוד סיבות, מהקונספט ועד למאסטרינג באולפן, אבל אני רוצה להתעכב על נקודה מסוימת בו: רעש לבן.
מאז ומתמיד ידע רזנור לרתום רעשים לא-מוזיקליים לטובתו, בין אם אלה אקורדים דיסוננטיים, ביטים תעשייתיים או דיסטורשן מהגיהינום. אבל באלבום הזה יש שימוש מושכל ונרחב יותר ברעש לבן, פרופר. החלק השמח הוא שזה גם מעוגן היטב בקונצפט – רעשים, פגמים ומחיקות מסמלים בעיניי את הניסיון לשפץ את ההיסטוריה, את הדיסאינפורמציה שדוחפים לנו לגרון. או את הצד השני – העולם הפגום והלא-מושלם שמתחבא מאחורי החיוכים ה"מפוט-שפים", הדוגמניות המושלמות ו"המלחמות המוצדקות" שמוכרים לנו הממסד והמדיה.
ב- Vessel הרעש הלבן הופך לכלי נגינה כמעט, ונוכח גם בקצוות של התופים כמו דיסטורשן אלקטרוני או "קליפיניג", כמו שקוראים לזה אנשי אולפן. רזנור חוזר בשיר הזה למוטיבים המוכרים אצלו של שליטה / השפלה, והשילוב המעולה של הביטים האלימים יחד עם התפרעויות הסטודיו-מניפוליישן שלו בשתי הדקות האחרונות הן הפגנה מסוכנת ומוצלחת של כוח וכאוס.

7. Closer

| במקור ב- The Downward Spiral מ-94' | מילים | מידע ב- ויקיפדיה וב- ninיפדיה | קליפ | קליפ עם פרשנות של רזנור | לייב (מהדיוידי) |

מוטי יהושע כותב -

בעיני אין לטרנט רזנור שיר גדול יותר מ- Closer. השיר הכי מוכר, הכי מצליח, הכי בומבסטי והכי יומרני (דאז) שרק אפשר לחשוב עליו. השיר עם הקליפ הכי שערורייתי שבשקופית הפתיחה שלו לא כתוב "קליפ מוסיקה" אלה "סרט מוסיקה" (music film) ועם הכי הרבה גלים שנוצרו סביבו, הכי הרבה פרשנויות, הכי הרבה השפעה על כל דבר אחר שקורה סביבו.
אז למה השיר הזה כל כך גדול בעיני? במילה אחת: התגלות. עבורי השיר הזה יהיה תמיד הכי כי הוא חקוק אצלי כסוג של התגלות, אי שם בשנות ה90- של המאה הקודמת, של לפני האינטרנט, של העולם החדש של אמטיוי וכל האספקט הויזואלי של המוסיקה שלא הכרתי עד אז. כל מה שידעתי על אינדסטריאל נע בטווח שבין Ministry של אל יורנגסון לבין אוספי Industrial Revolution לבין איינשטרוצנדה (Einstürzende Neubauten). לגלות שאינדסטריאל יכול להיות גם שיר פופ מושלם, להיות פסקול לזיונים? בלתי נתפס.
על השיר הזה אני יכול להגיד בבטחון את המשפט המעט קלישאתי שהוא לא נשמע כמו שום דבר ששמעתי עד אז. לא בהפקה / לחן / עיבוד שלו, לא בטקסט ולא המיניות המפורשת שבו. גם היום, אגב, מעטים השירים שיעזו להתקרב למחוזות הקינקיים שהשיר הזה נוגע בהם. בגלל כל הדברים האלה ועוד כמה, כל מה שטוב ב-NIN ינוקז אצלי לשיר האחד הזה.

8. Something I Can Never Have

| במקור ב- Pretty Hate Machine מ-89' | מילים | מידע ב- ninיפדיה | קליפ (לא רשמי אבל יפהפה) | הופעה אקוסטית באולפן | לייב (מהדיוידי) |

יהונתן קלינגר כותב -

התלבטתי קשות אם A Warm Safe Place, או Something I Can Never Have או Gave Up בגירסת Fixed (שקלתי גם את Sanctified) יהיו השירים שאני אצרף לפלייליסט. מצד אחד, ניין אינטש ניילז היו שם ברוב ההצלחות המיניות שלי. אני חושב שיותר מהכל, כל שיר של NIN מתקשר אצלי לסקס כיוון שהם כל כך נכונים שם. אני חושב שאני אבחר דווקא את הגרסא החסרה מאוד של Something I Can Never Have שהופיעה באלבום Still, שצורף למהדורה המיוחדת של And All That Could Have Been (למרות שהזכרון שלי הוא מהשיר המקורי).
אני חושב שהסיבה העיקרית לבחור את השיר הזה עדיין קשורה לסקס; היא בעיקר מזכירה לי את הפעם הראשונה שנכנסתי למיטה בקלילות ומהירות. הייתיי בן 20, צעיר ותמים, והצלילים המלאכותיים רצדו באזניים שלי בעת שהכרתי את מ'. בתחילת השיר הציגו לי אותה, שתינו שוט אחד והתחלנו לדבר. באמצע הבית הראשון כבר אחזתי בידה, והתנשקנו לקראת הפזמון הראשון (אם בכלל אפשר לקרוא לזה פזמון). עד סוף השיר כבר נעלמנו לכולם והלכנו מאחורי הבית כדי לשכב. השיר עצמו, מלבד האקט הסמלי הזה, מסמל אולי עבורי תקופה מסוימת בחיים. גם אני, אולי, כמו אחרים, חושב על מה שהוא לא יכול להשיג ולאו דווקא על מה שכן. גם אני חושב על מה אני רוצה, וכשאני יושב במועדון ורואה את הבחורה היפה ביותר בו, ואיך היא מסתכלת עליי ואין לי את האומץ לגשת ולשאול אותה אם היא באה לכאן הרבה, אז בעצם אני חושב שאולי הגיע הזמן שאני אשנה משהו בחיים שלי.
בעוד שאולי אצל רוב בני התמותה Nine Inch Nails מזוהים דווקא עם מין כוחני, מין של משחקי שליטה ומין שנעשה בין צדדים שמעוניינים במין, אצלי דווקא המוסיקה של טרנט רזנור – עושה יותר מהכל אהבה. היא גורמת לי להתחבר לעצמי ולמי שאני איתה הרבה יותר מאשר בלי המוסיקה שלו. באמצעות שירים כמו Something I Can Never Have אני יכול לחוות שוב ושוב את אותה ההרגשה הקטנה הזו, שתביא לי יותר מכל דבר אחר את הבטחון שאני לא לבד בעולם ויש עוד אנשים שמרגישים כמוני.

9. Dead Souls – Joy Division Cover

| במקור ב- The Crow Soundtrack מ-94' | מילים | מידע ב- ninיפדיה | לייב (בוודסטוק 94') |

Idan Eggi כותב -

Dead Souls, מתוך הפסקול של העורב. סרט מצוין, שיר מצוין, אני לא רואה שום סיבה שהוא לא יהיה מוכר כמו שאר השירים של NIN. הגיע הזמן להכניס אותו למודעות.
הליין של הבס, שחוזר וחוזר ומושך אותי פנימה. הגיטרה שחורקת ומזכירה לי כמה שהשיר הזה שונה, עובדה שהשיר הזה יצא לכבוד אחד הסרטים האהובים עליי, כל אלה עובדים כמו המילים של השיר, וקוראים לי – they keep calling me, להקשיב לשיר הזה שוב ושוב.
השיר הזה, הוא אחד מכמה, שאני נורא אוהב גם בגלל שהם שונים, שונים ממה שטרנט לרוב עושה, ושונים במיוחד מאותה תקופה שלו. ולפי החודשים האחרונים, יש סיכוי שהשיר הזה ינוגן לייב בהופעה בספטמבר, אז לא יזיק להכניס אותו לאור הזרקורים קצת.

10. The Fragile

| במקור ב- The Fragile מ-99' | מילים | מידע ב- ninיפדיה | לייב (באמטיוי) |

שרון גפן כותבת -

באופן אולי קצת חסר דמיון, אני מאמצת את מה שעשוי להיות אחד השירים הכי נדושים בקריירה של NIN (חוץ מ- Hurt) – את The Fragile, בגירסה המקורית מן האלבום. אבל מצדי, שיחנקו כולם. כוסרבאק, זה אפילו הרינגטון שלי! (בביצוע המטריד-משהו בתור שיר ערש לילדים…).
כן, נו, זה שיר אוטוביוגרפי של טרנט על עצמו בתקופת הסמים שלו ומה לא. ועדיין, אני לוקחת את השיר הזה קצת אל עצמי, מתוך נקודה מסויימת של עצבות או בדידות שמחפשת מישהו שיזהה בי משהו שאני אולי מחמיצה אצלי, ויהיה שם להבטיח שיחזיק אותי באותם רגעים שאני קצת מתפרקת לחתיכות קטנות. אני דווקא מוצאת בשיר הזה, בסופו של דבר, מידה רבה של כוחניות אופטימית למרות הכאב והשבריריות של בני האדם הפגומים האלה שרק מחפשים מישהו לאחוז ולהיאחז בו. זה כנראה הכוח של ביחד.

11. Only

| במקור ב- With Teeth מ-05' | מילים | מידע ב- ויקיפדיה וב- ninיפדיה | קליפ | לייב (מהדיוידי) |

רנן כותב -

Only הוא עוד דוגמא לפרפקציוניזם של סאונד מצידו של רזנור. כל האלבום הזה, With Teeth (לטעמי סוג של אלבום ביניים בקריירה, שחובבי הלהקה חיכו לו יותר משש שנים), מתעסק, כהרגלו של המאסטר, בעיקר בכאב ובהתגברות על משברים. וגם הפעם, רזנור רוקח סלט: מהייסורים שלו – דרך הטקסטים, ומהפֶטיש שלו לצעקות גיטרה מתכתיות – דרך ההפקה. I just made you up to hurt myself, הוא טוען, ואחרי זה מתפכח ומגיע למסקנה ש- There is no fucking you, there is only me. השיר קצר, קולע ועם זאת, בשפת העם – נותן בראש. להיט פשוט ועם זאת יצירה אמיתית שפוגעת. וכנראה גם הכי טובה באלבום. ואם כל זה לא מספיק, גם הפעם רזנור מגבה את הכל ביופי של וידאו, שגם זכה בכמה פרסים על מקוריות וגם על השימוש באפקטים הוויזואליים שבו. אם לא יצא לכם, תנו הצצה, זה באמת שווה כל רגע. מרתק מה אפשר ליצור בעזרת הצעצוע המשרדי Pin-Art פלוס עריכת וידאו טובה. דמט, איך לא חשבו על זה קודם.

12. Underneath It All

| במקור ב- The Fragile מ-99' | מילים | מידע ב- ninיפדיה |

עמיחי (המתנחל) כותב (פלוס סחיטת טקסט מצידי) -

לכתוב על שיר זה לא משהו שהולך לי בקלות. תמיד אני מרגיש שאני לא מצליח לתאר את הרגשות שהשיר מעביר לי. אבל אני חושב שמיקסטייפ שאמור להוות הכנה להופעה, או הכרות לאנשים מסויימים, חייב להכיל את הקצוות והשירים הפחות פופולרים. קצה אחד הוא Underneath It All, שלדעתי הוא השיר הכי אגרסיבי.

13. Piggy – Live

| במקור ב- The Downward Spiral מ-94' | מילים | מידע ב- ninיפדיה | לייב (מהדיוידי) |

מרגריטה כותבת (פלוס סחיטת טקסט מצידי) -

החלטה קשה. מאד קשה.. כל פעם עלה לי שיר אחר לראש אבל בסוף החלטתי: Piggy, גירסת ההופעה ב- And All That Could Have Been. כי הביצוע מעולה וכי בזמן האחרון בכל פעם שאני מחנה את האוטו השיר מושמע וככה יוצא לי לזמזם אותו כל היום. כיף. האמת שאין לי שום סיבה מיוחדת. בזמן האחרון, ובמיוחד לקראת ההופעה, אני שומעת אותם המון. באוטו ובעבודה. ומאז גם אם אני מחפשת חניה שעה זה לא מפריע לי.. את Piggy אני מחבבת במיוחד בביצוע הזה אבל יש עוד הרבה שירים שאני מחבבת וזה תלוי מאד באיזה שעה ביום אתה שואל אותי. תראה, אני נכנסתי לעולם הרוק רק לפני כמה שנים ול- NIN רק בזמן האחרון (חצי שנה?!). אין לי כ"כ סיפורים על כמה הזדהיתי עם שיר או שאיזה שיר עזר לי בתקופות קשות.. אני פשוט עדיין בתקופה שאני מתלהבת בכל פעם משיר אחר ולכן קשה לי לתת לך תיאור יותר מדויק מ- 'אני אוהבת את השיר הזה'.. מבחינתי זה בסדר אם לא תשים בכלל את הבחירה שלי (אני לא אעלב:).

14. La Mer

| במקור ב- The Fragile מ-99' | אינסטרומנטאלי אבל עם כמה מילים | מידע ב- ninיפדיה | לייב (מהדיוידי) |

עידו משה כותב -

אחד הקטעים האהובים עלי של ט.רזנור הוא קטע הנגינה ללא שירה בשם La Mer ('הים' בצרפתית) – שלקוח מאריך הנגן הכפול The Fragile. קטע שמתחיל חלש והופך להיות מאוד מרשים וגרנדיוזי. אם יצא לך לראות את הדי וי די שיצא באותה שנה שבא שוחרר האלבום, קיימת גירסה מאוד מרשימה של הקטע בהופעה, וזה בעצם היה המסמר האחרון(!) בבחירה שלי.

א. סופרמן מוסיף על אותו שיר -

(מצטער שאני בוחר רק אינסטרומנטליים. להלביש מילים על מילים זה פחות מסתדר לי).

מבט אחרון אחד,
הים.
החיים ניצבים כעת כמו על מאזניים
מתנודדים עם הגלים
והקצב הקשה והמהיר
לא מפר במאום את השלווה
כי כל מה שיקר באמת
צף כעת מעל המים
ואין סיבה לפחד
מבואה של סערה.

15. Head Like a Hole

| במקור ב- Pretty Hate Machine מ-89' | מילים | מידע ב- ויקיפדיה וב- ninיפדיה | קליפ | לייב (מהדיוידי) |

עידו שחם כותב -

אוקיי. אז בהמשך למגמת העבדות (bow down before the one you serve, you're going to get what you deserve), והסייברפאנק (תציצו בקליפ, לא מומלץ לחולי אפילפסיה) בתוספת קורטוב אנטי מסחריות, אני בוחר גם ב- Head Like a Hole מאלבום הבכורה בעל השם המעולה Pretty Hate Machine. הפעם אין סיפור אישי מרגש מאחורי הבחירה, זה פשוט שיר טוב שאני אוהב וקלאסיקת ני"נ. מרגישים פה חזק את ההתנגשות החזיתית בין האלקטרוניקה לבין המוזיקה החיה במיטב מסורת רזנור כשהשיר נע בין מכונות וסימפולים שבטיים לבין גיטרות מתנפצות. זעם עם המכונה יכול להיות קטלני ממש כמו זעם נגד המכונה.

Lim Limi מוסיף על אותו שיר -

כי זאת הילדות שלי.
מועדונים אפלים בחיפה,
מרתפים שתויים טקילה בשקל,
נגיעות ראשונות,
התאהבתי במוסיקה תעשייתית.
השיר הזה באמת נגע בי אז בגיל 17,
לפני 12 שנה,
פאק עברו כמה שנים מאז.
ועדיין הש/יר הזה מתנגן אצלי,
לפעמים,
ואני רוקד..

16. Ten Miles High

| במקור בגרסת הוייניל של The Fragile מ-99' | מילים | מידע ב- ויקיפדיה וב- ninיפדיה |

Idan Eggi כותב -

Ten Miles High, מתוך אחד משלושת הסינגלים של We're in this Together. שיר מדהים, תמיד נשמע לי כמו שילוב של Closer עם Into the Void. מעולם לא נוגן בהופעה. מגיע לו כבוד!
שקט, ורעש קטן, וטיפה יותר ווליום, ועוד רעש קטן. לאט לאט, מתווספים חלקים בפאזל שהוא השיר הזה.
ותוך כדי, מחלש, לחזק, השורה שחוזרת על עצמה – I'm getting closer… All the time.
הקצב נכנס, ואיתו ליין בס. הווליום עולה, ואי אפשר לעזוב את השיר הזה. אני חייב לדעת לאן הוא הולך, לאן הוא מתקדם!
ואז טרנט נכנס – I try to get so high, וסוף כל סוף יש קצת מהרעש שחיכינו לו.
Baby I'm ten miles high.
רעש.
I'm gonna get so high.
וזהו, דעיכה מהירה, חזרה לשקט. אכזבה? לא.. יש עוד גיטרה שמתחבאת ומשחקת שם.
עליות וירידות, שינויים חדים באיכות הסאונד, השיר הזה הוא רכבת הרים של רגשות.
שווה לשמוע בחושך..

17. A Warm Safe Place – Drum and Bass Remix

| אין לנו שמץ של מושג מי עומד מאחורי הרימיקס הזה ועל איזה אלבום יצא במקור. אין אפילו חצי לינק לתת אודותיו.. יהונתן ממליץ לשאול את רזנור |

יהונתן קלינגר כותב -

את השיר הזה הייתי חייב לצרף כי אני לא חושב שהיית יכול להשיג אותו משום מקום אחר, ובכל מקרה תודה לשרון שהטריחה את אחיה עם האימיול פתוח כדי להשיג אותו.
לשיר הזה אין סיפור, אין בכלל עלילה. יש רק רגשות טהורים ורצון להזיז את הרגלים. הרמיקס שהוסיף את התופים הנכונים כל כך לקטע האינסטרומנטלי, יחד עם הפרעות קטנות בסאונד ותיפוף מיוחד כל כך – הופכים את אחד הקטעים הרגשיים ביותר של Nine Inch Nails לקטע יצרי. ההפיכה של היצר לרגש באמצעות הוספת אותו כלי שבני האדם השתמשו בו לאורך השנים לציד, לטקסים, למחוות, הופך כאן את המוסיקה של טרנט רזנור למשהו שהוא יותר מזה. התרוממות רוח שמאפשרת לך לרקוד לצלילי ניין אינטש ניילז בלי להרגיש שאתה אחד מאותם ילדים גותיים שצריכים ללבוש שחור. השיר הזה פשוט עושה לי את היום.

18. Heresy – Version: Remixed by Charlie Clouser

| במקור ב- – Further Down The Spiral – U.K Version מ-95' | מילים | מידע ב- ninיפדיה |

שרון גפן כותבת -

אוי, לפני שאני שוכחת, והרשימה מתמלאת (בחומר טוב, אין ספק) – הנה מספר 2 שלי לרשימה – Heresy (version) מתוך Further Down the Spiral. למה? בגלל הפתיח ההזוי והנפלא בגירסה הזו. בגלל שאמונה עשויה לעוור בני אדם באמת. בגלל שלמרות שלא צריך את ניטשה שיגיד שאלוהים מת, אף פעם אי אפשר להזכיר את זה יותר מדי פעמים. בגלל שזה השיר היחידי שאני מכירה שמתבצע בו גירוש שדים. בגלל השאלה הנצחית – "האם אתה מאמין בניסים?" ובעיקר בגלל התשובה הניצחת הפשוטה להחריד- "לא במיוחד".

19. We're in this Together

| במקור ב- The Fragile מ-99' | מילים | מידע ב- ויקיפדיה וב- ninיפדיה | קליפ |

פרנק כותב -

השיר הראשון של NIN שהכרתי אי-פעם הוא We're in this Together. האמת היא שאת Something I Can Never Have שמעתי כמה שנים קודם לכן בפסקול של 'רוצחים מלידה', אבל זו הייתה הפעם הראשונה שגם הייתי מודע לאמן שעומד מאחורי השיר. זה היה בזכות הקליפ שנעשה לקידום הסינגל ושודר באמטיוי בשלהי 1999. כן, פעם היו משדרים גם קליפים כאלה באמטיוי. באותה תקופה עוד הייתי מגלה דברים חדשים בזכות הערוץ הזה, ולשיר הזה נעשה קליפ קולנועי ומסוגנן שממש תפס אותי. הקליפ צולם בשחור-לבן מגורען ומלוכלך, ומראה המון אנשים לבושים בשחור, כשהם רצים כל הזמן ולא ממש ברור לאן. יש פרצוף אחד שבו אנחנו מתמקדים, וזהו פרצופו של רזנור (שבעקבות הקליפ הזה תמיד חשבתי שהוא נראה יותר כמו שחקן ולא כמו זמר) שמשחק את האיש האחד שלא מבין מה קורה מסביבו, אבל נאלץ גםהוא לרוץ בלי סוף. הריצה המתמשכת, הצילום האפל והמבטים הפרנואידים של רזנור, בשילוב עם הקצב התעשייתי של השיר יצרו אווירה מלחיצה ומרתקת, שעוד לא הכרתי אז במוסיקה. זאת הסיבה שגם היום, למרות שאני מכיר גם את האלבומים האחרים שלהם, זהו עדיין השיר האהוב עלי. ועכשיו גיליתי שהשיר הזה מעולם לא בוצע בהופעות עד שהתחיל הסיבוב הנוכחי, מה שאומר שיש סיכוי שהוא ינוגן בהופעה בארץ. טוב שיש לי כרטיס.

20. My Violent Heart

| במקור ב- Year Zero מ-07' | מילים | מידע ב- ninיפדיה | עוד על האלבום מאת גיאחה |

גיאחה כותב -

ב- My Violent Heart רזנור בוחר אמנם במבנה מקובל ונגיש הרבה יותר, שקט-רעש-שקט, והבאס המטריד של האלבום הראשון חוזר לביקור ברקע בין הפזמונים. גם כאן הפינה החמה בליבי שמורה לשתי הדקות האחרונות, בהן מרשה לעצמו רזנור להתפרע עד הסוף בגיטרה שאיבדה את צלמה מרוב אפקטים.
אני לא בטוח שאני יכול באמת להסביר למה בחרתי ב- Vessel ובשיר הזה. הרעש והאלימות שבהם מדברים אליי ברמה היצרית ולשכל קשה לנסח את הדברים האלה. אבל אני יודע בדיוק, בדיוק מה אני מרגיש בגוף ובשרירים המתכווצים כשאני שומע אותם. ואת התחושה הזו אני מחפש גם בהופעה. את המתח ואת הפורקן.

21. I'm Looking Forward to Joining You, Finally

| במקור ב- The Fragile מ-99' | מילים | מידע ב- ninיפדיה |

עמיחי (המתנחל) כותב (פלוס סחיטת טקסט מצידי) -

אם Underneath It All הוא הקצה הראשון, אז מנגד – הקצה השני הוא I'm Looking Forward to Joining You, Finally – שהוא שיר מלנכולי, אפל, שקט ומתוחכם. ניסיתי, באמת שניסיתי. אני ממש לא טוב בתיאורים פייוטים על שירים, הלוואי ויכולתי לעזור לך יותר, אבל מה שכתבתי זה מה שיש לי להגיד.

22. Into the Void

| במקור ב- The Fragile מ-99' | מילים | מידע ב- ויקיפדיה וב- ninיפדיה | קליפ | לייב |

רנן כותב -

Into the Void הוא כנראה השיר שגרם לי להינעל חזק על הלהקה הזו. דאז כבר הכרתי את החומרים שבאו לפני כן ועשו מרזנור את מה שהוא היום. סגדתי לקליפ של Closer, התרגשתי לצלילי Hurt והזזתי את הגוף לצלילי Terrible Lie, אבל רק כששמעתי בפעם הראשונה את היצירה הכה מורכבת והמבולבלת שנקראת The Fragile, הגעתי למסקנה שכל הסיפור הזה הוא באמת באמת בשבילי. שאני באמת מתחבר למה שעובר לרזנור בראש. כל ההפקה הזו, והמשחקים בסאונדים, והכעס העצום שפורץ מהמוזיקה שלו.
האמת שאני חושב שזו דוגמא קלאסית לאהבה ממבט ראשון, בעקבות צפייה בקליפ. לא אשכח את הלילה ההוא שפתחתי אמטיוי וישבתי חצי בשוק מול המסך, כשהקליפ המרטיט של Into the Void מנגן ברקע; עוד לפני שאנחנו נזרקים אל תוך החדר שבו הלהקה נטרפת אל תוך הצלילים של עצמה, כאילו זה בכלל לא קליפ אלא הופעה ממש, הקליפ מתחיל בקלוז-אפים בלתי אפשריים על פניו ועורו של רזנור, המצלמה מתמקדת בכל מיני קיפולים, שריטות וצלקות, נכנסת ויוצאת מאוזניו ועיניו. מרהיב. מצמרר. הגיטרות מנסרות לי את הנשמה, השיר כאילו משחק אותה להיט-פופ פשוט עם פזמון כובש אבל אלוהי-הרוק יודע שמדובר בכתיבה חדה, ובועטת, ואנרגטית מאין כמותה. אחת כזו שכדאי שילמדו בבית ספר למוזיקה. לקראת סיום הוא חוזר וצווח את השורה המבריקה – Tried to save myself but myself keeps slipping away, לא לפני שמישהו שובר שם איזה קיר. כנראה אחד הסינגלים המצויינים שלהם וגם אחד השירים הטובים של הניינטיז. והקליפ, כמובן, מאסטרפיס.

23. Hurt

| במקור ב- The Downward Spiral מ-94' | מילים | מידע ב- ויקיפדיה וב- ninיפדיה | קליפ | לייב (מהדיוידי) | על הקאברים לשיר |

רועי כותב -

כאב, אהבה, תיעוב, מאזוכיזם, חרטה, אכזבה, אכזריות, דיכאון, פיזור, ניכור, אדישות, כמיהה, נטישה, פחד, כעס, זעם, פגיעה, מרירות, ייאוש, הבטחה, כאב, כאב, כאב. הלהקה עם הצליל הכי מנוכר שיש מראה לעולם איך כותבים, מנגנים ושרים רגש. מעטים השירים שמצליחים לעשות לי פרפרים בבטן. Hurt מצליח יותר מכל אחד אחר.