מילים מאת: ערן (מלטאת האמבט)

דווקא עכשיו כשנגמר הקיץ יוצא אלבום בכורה לזמרת צעירה שמתאים מאוד לימי הקיץ החמים. יש בו הרבה גרוב והוא מכיל רוחות רעננות. אולם, החורף עומד בפתח ואולי טוב שכך – כי זה לא סתם אלבום קיץ קליל שצריך לעבור ליד האוזן.

Jesca Hoop קוראים לה והיא הגיעה ליצירת האלבום הזה בדרך לא דרך. היא נולדה לפני עשרים ותשע שנים למשפחה מורמונית אדוקה בהרי קליפורניה. שני הוריה היו זמרים ולמעשה, כל ילדי המשפחה נכנסו לעולם המוזיקה מגיל צעיר כששרו שירים יחד כלהקה משפחתית שהופיעה בכנסיה. היא גם כיכבה במקהלת בית הספר. חינוכה המוזיקלי התבסס בעיקר על מה שהוריה הכניסו אל הבית. הילדים לא הורשו לצפות בטלוויזיה אך הופ מספרת שהמוזיקה שהוריה שמעו השפיעה מאוד על התפתחותה ככותבת ומציינת שמות כמו פול סיימון, ניל דיאמונד וג'יימס טיילור לצד הרבה מאוד אבבא, יחד עם השירים ששרו כמשפחה כמו שירי עם ישנים, בלדות רצח ומזמורי כנסייה מורכבים.

אך כאשר הוריה נפרדו זה מזו היא החלה להתרחק מהעולם המורמוני ולמרוד בנורמות עליהן גדלה. במקביל לשירתה במקהלה החלה לעשן – מה שלטענתה הרס את הקול שלה ואילץ אותה לפרוש מהמקהלה וללמוד מחדש איך לשיר באופן שיתאים לה. יכול להיות שזה מה שהוביל אותה לשיר בסגנון המיוחד לה. כשעזבה את הבית החלה לנדוד באזור ולכתוב שירים. מאוחר יותר הקימה צמד והחלה להופיע במספר מועדונים בצפון קליפורניה. ואז היא מצאה עבודה פשוטה ולא-קשורה-לכאורה שלמעשה פתחה לה את הדלת לקריירה המוזיקלית. היא החלה לעבוד בתור האומנת של ילדיו של טום וויטס. וויטס ואשתו הפכו לסוג של מדריכים עבורה ו-וויטס שלח הקלטה שלה למפיק שעובד איתו – שהעביר את ההקלטה לעורך המוזיקלי של תחנת הרדיו KCRW, ניק הרקורט – שבתגובה החל להשמיע את השיר בתוכניתו רבת ההשפעה "Morning Becomes Eclectic". השיר, Seed of Wonder, הפך פופולרי בקרב מאזיני התוכנית למרות (או שמא בגלל?) אורכו - 6 דקות, שבבסיסו מקצב גיטרה בודד וקולה של הופ. והיא? בכלל לא היה לה מושג מי זה הרקורט או שיש לו עותק מההקלטות שלה.

מפה לשם העניינים התגלגלו ולאחרונה יצא אלבום הבכורה של הופ, Kismet. שם יפה לאלבום, שכן משמעותו היא – גורל. האלבום מכיל אחד-עשר שירים ואחרי ההאזנה הראשונה מצאתי את עצמי חושב איך להגדיר את המוזיקה הזו ולא מצליח. אולי כדאי לצטט את טום ווייטס שאמר עליה: "המוזיקה של ג'סקה הופ היא כמו מטבע בעל ארבעה צדדים. היא נשמה ישנה, כמו פנינה שחורה, מכשפה טובה או ירח אדום. המוזיקה שלה היא כמו לשחות באגם בלילה".

יש בשירים האלו רבגוניות גם בינהם וגם בתוכם. הוא נפתח בצלילים עדינים ורחוקים, קריאות של עורבים (או שחפים?) וקולה הצבעוני של הופ משחק עם המילים של השיר Summertime (לא סתם חשבתי על קיץ כשהתחלתי להאזין לאלבום). שני הבתים הראשונים מושרים בקול גבוה ומעט ילדותי, כיאה למילים שלהם, למשל:

Corn is gettin high
and the well is getting low
fields are getting dry
I'm gonna catch a lizard's eye
so I got to lay low
playing in the rye

אך בבית השלישי התופים מקדמים שינוי שלוקח את המוזיקה לסגנון יותר מתמרח וכך גם קולה של הופ מתעבה והופך לבוגר יותר כשהיא מעניקה לכל הסיטואציה הזו נופך שונה לגמרי:

Summer baby baby
find me in the field
follow my trail till the grain is
higher than your ears
bring a soft blanket baby
lay it down for me
and roll me daddy daddy
roll me in the wheat

"רצינו להיות בטוחים שחוסר הנסיון שלנו יבלוט", היא אומרת בהתייחסות לאלבום. "האלבום היה תהליך של גילוי, וככה זה איך שגילוי נשמע". והאלבום הזה הוא סוג של גילוי שכן הוא מלא בטיולים ומסעות עם קפיצות משונות ממקום למקום. האווירה הכללית היא שמיימית משהו, חלומית במובן מסוים. המסע מתחיל עם עטיפת האלבום בה רואים את הופ יושבת בשובבות על גרם מדרגות שעולה אל הכוכבים. הופ לוקחת את המאזין חזק לתוך העולם הפנימי שלה מבלי להתפשר. היא לא מתאמצת להיות מובנת יותר מדי בטקסטים שלה שמכילים תמונות-תמונות של עולמה בעל המרקם הייחודי, והאלבום מלא באסוציאציות אישיות. למשל, כילדה לימדו אותה שאחרי שמתים לא מגיעים ישר לגן העדן. לפני כן יש "הקרנה" של חייך וכל הנוכחים בגן עדן באים לצפות (מה שמעלה את המחשבה שדי משעמם להיות בגן עדן..) אך ההקרנה מכילה רק את הדברים הרעים שעשית. כשאתה יודע את זה ומקשיב לשיר Silverscreen, הוא נשמע אחרת. במיוחד עם הפזמון:

Gates of heaven open
there is me
on the silverscreen
I hope they did good editing

השיר השני באלבום, Seed of Wonder (מושמע למעלה, או להורדה) הוא אותו שיר שהביא את הפריצה שלה ב-KCRW, אך בעיבוד מלא יותר. שש דקות של שיר מגניב לגמרי, מלא בשינויים מוזיקליים ומקצבים שלא מניחים לרגל שלי לשבת במנוחה. שיר שבו המילים נשפכות ממנה בטבעיות שנשמעת כאילו היא מאלתרת אותן בו ברגע אך ברור שהיא לא. והמילים שקשה להבינן מבלי לקרוא אותן מספרות בציוריות מרשימה על פתיחת המעיין היצירתי שלה (זה בהנחה שהבנתי אותה נכון, כמובן).

כאמור, האלבום הזה מגוון מאוד. יש בו שירים מלאי גרוב כמו Out the Back Door או Money, שירים סקסיים ופופיים כמו Intelligentactile 101 המקסים והחצוף ושירים שקטים כמו Love Is All We Have המרגש שכתבה בעקבות סופת ההוריקן קתרינה. אני יכול לכתוב על כל שיר ושיר כי כל אחד הוא באמת עולם ומלואו, אך זה גם ישעמם אתכם וגם יוציא את המיץ מללכת ולהאזין לאלבום. אז ברשותכם אציין עוד שני שירים שאני אוהב במיוחד (ובאמת קשה לי לבחור מתוך האלבום הזה).

Havoc in Heaven (להורדה) הוא השיר הראשון ששמעתי של הופ. זה היה כשהוא הוצג במסגרת "שיר היום" ב- NPR. חיפשתי מוזיקה להאזין לה בזמן שאני כותב מבוא לתזה שלי ורציתי משהו לשמוע ברקע. אך תוך חצי דקה מתחילת השיר האוזניים שלי הזדקפו (באמת! אני יודע להזיז אותן!) למשמע הקול הנשי הקסום בעל המבטא וההגייה המשונים. הצלילים ששמעתי גרמו לי לחשוב על יערות ירוקים באירלנד (וכן, יש משהו קצת אירי בשירה שלה), על פיות ושדים. ומי שמכיר אותי יודע שזה קונה אותי. בהתחלה השיר הזה גרם לי לחשוב על ג'ואנה ניוסום ואלבומה האחרון, Ys. אני לא הראשון שמשווה את הסגנון של השתיים, אך אני מסתייג ואומר שאין הרבה מקום להשוות בינהן – בעיני כל אחת ייחודית בדרכה שלה.

השיר האחרון שאספר עליו הוא האחרון באלבום. Love and Love Again (להורדה) סוגר את האלבום הזה בצורה מושלמת. אחרי הטיולים במחוזות חדשים ומשונים ואחרי שהקפנו את העולם בארבעים ומשהו דקות, נפתח שיר בנעימת פסנתר וכינור שכאילו נלקחו היישר מסרט הוליוודי של תור הזהב. וקולה המקסים של הופ שנשפך אל האוזניים (שנשמעת פה קצת כמו פיונה אפל) ששרה על ההפתעה שבהתאהבות.

ג'סקה הופ נשמעת כמו הרבה דברים ומזכירה לי בשירים שונים זמרות שונות (ציינתי את ג'ואנה ניוסום ופיונה אפל ואפשר להוסיף גם את אמיליאנה טוריני או טורי איימוס) אך אין אני מנסה לומר שהופ למעשה ממחזרת דברים שנעשו לפני זמנה. להפך, בכל שיר היא בוראת את עצמה מחדש ויוצרת אלבום מאוד אקלקטי שמפגין כשרון הלחנה ועיבוד מעניין ומיוחד. מעניין מה יקרה עם זה באלבום הבא. זה נשמע כאילו היא עוד לא לגמרי מצאה קול אחד שעליו היא רוצה להסגר ואיתו ללכת. אולי ככה זה כשאתה גדל על קשת מגוונת של השפעות בשלבים שונים של החיים. מצד שני, מי אמר בכלל שהיא רוצה או צריכה להסגר על קול מסוים? הרבגוניות המפתיעה הזו היא אחד הדברים היפים באלבום, בעיני. כל האזנה מגרה את האוזניים מחדש. זה אלבום מקסים שלא מתמוסס אל הרקע אלא חוזר ותופס את האוזן והקשב. כל פעם עם שיר אחר, עם משפט אחר, עם עולם אחר.

***
עוד לינקים רלוונטיים; אתר הבית, עמוד המייספייס, מילות השירים.