כמה אלבומים כפולים – באמת באמת טובים אתם מכירים? הכוונה היא לא לאוספים או אלבומי הופעות כמובן. ניסיתי לחשוב על זה ויצא לי הביטלז באלבום הלבן, פינק פלויד עם החומה, הפו פייטרס באלבום האחרון, 'מלנכולי..' של הסמשינג פאמפקינז וניין אינ'ץ ניילס עם Fragile. אולי גם 'איך למדוד פלנטה' של The Gathering. אני יכול לספור אותם על יד אחת, מקסימום שתיים. אלבום כפול הוא קונספט שאפתני. לא קל להעביר כמות כפולה של טראקים למאזין, לא משנה כמה גדול ומפורסם אתה. מצד שני, אני חושב שכל אחד – בתור חובב של להקה כלשהי, יקבל באהבה את הרעיון כי יידע שיקבל שעתיים של מוזיקה במקום שעה, ואת האמן או הלהקה בצורה מעניינת וחשופה יותר, שהרי באלבום כפול הם מרשים לעצמם הרבה יותר. תהליך ההפקה הוא שונה. פחות קיצוצים באורך השירים, יותר יצירתיות בהקלטה.
ההחלטה של הצ'ילי פפרז לצאת עם פרויקט כזה קלה יותר מהחלטה דומה של הרבה הרכבים שאולי היו רוצים להוציא אלבום כפול. אולי בעיקר שהם הצ'ילי פפרז, שם שכל ילד שני בעולם מכיר ואוהב ומרבית העולם יאכל את כל מה שהם מוכרים בלי מלח. ז'תומרת – הפפרז כבר הרבה זמן יכולים לעשות מה שהם רוצים. בואו נגיד שאם היה בא להם להוציא אלבום ביצועים לשירי רחל, זה היה תופס ומצליח וגם ההורים שלי היו קונים את הדיסק. 

שעתיים של מוזיקה חדשה מלהקה אהובה זה לא דבר שקל לעכל. 28 טראקים יש באלבום התשיעי שלהם, שמחולק ל- Jupiter ו- Mars (יציר מוחו של פרושיאנטה חובב האסטרולוגיה). באלבום הזה אתה מקבל את כל מה שהצ'יליז עשו בכל אחד מהגלגולים הרבים שעברו. אנחנו מקבלים פה מבחר כמעט בלתי נגמר של צלילים חדשים, כמו למשל החצוצרות של פלי (שאם אני לא טועה זו הפעם הראשונה שפלי משתמש בהם בתוך הסטודיו ולא רק על הבמה) והגיטרות של פרושיאנטה - זיקית של סאונדים. בכלל, מבחינת הביצוע, נראה כאילו כל אחד מחברי הלהקה נותן באלבום הזה את הכל. הרית'ם סקשיין של פלי ושל סמית' הוא מהמשובחים ששמעתי בשנים האחרונות, והקול של קיידיס בשיאו, אחרי שנים שנים של השתבחות. מבחינת הקונספט, נראה כאילו הושקעה מחשבה בבחירת רצף השירים. אתה נסחף בגרובים הפאנקים הקלאסיים שלהם ומיד אחרי זה נמרח על הרצפה עם בלדה רגישה.
כיצירה שלמה, האלבום הזה הוא לא טוב יותר משום דבר שהם עשו מאז BSSexM, אבל הוא מסכם יפה את פעילותם המגוונת עם השנים. הוא לא מושלם, כי יש בו רגעים שאתה מקבל עומס כבד מידי של רעיונות, והסיכוי שתוכל לשמוע אותו יותר מפעם אחת רצופה בשבוע הוא לא גדול. הם לקחו את BSSexM ו- Californiacation, ערבבו, הוסיפו קצת פרושיאנטה מאלבומי הסולו, אולי קמצוץ של By the Way בשביל הטעם, כי אתמול אכלנו והיה טעים. שמים בתנור לחצי שעה ויוצא לך המוצר הכי מורכב שחובשי הגרביים האלו עשו אי פעם. זהו אלבום שדרוש לו זמן שקיעה לא קצר בגלל האורך שלו והכמות הלא נגמרת של ההשפעות והאנרגיות השונות שבו. מה שבטוח, הצ'יליז הם מהלהקות הותיקות הבודדות בזמננו שמצליחות לשמור על יצירה מקורית בעקביות, וכל תוספת לדיסקוגרפיה היא מרעננת ומעניינת כאחד.

מלא, מלא לינקים להאזנה לקטעים מהאלבום;
במייספייס שלהם אפשר לשמוע ארבעה שירים, ובנוסף, יש שם ראיון מעניין של קיידיס ופלי בהשתתפות האיש שלו הקדישו את האלבום BSSexM בזמנו, מייק וואט, שמוכר בעיקר כבסיסט של הסטוג'ס בתקופה המאוחרת יותר שלהם. בארטיסט-דיירקט אפשר לצפות בטריילר פרומושיין מושקע לאלבום החדש. הם משתתפים גם בסדרת הסשנים המעולה של AOL, שם אפשר לראות ביצועים לשירים החדשים וגם לקלאסיקות, לראות תמונות, לצפות בתשובות שלהם לשאלות של מעריצים ועוד. הנה הופעה שלהם בלונדון מלפני חודש להורדה מלאה והנה לינק לצפייה בקליפ המצוין/מצחיק של הסינגל דני קליפורניה.
עוד לינקים לאמפישלושים מהאלבום (מסתובבים הרבה כאלה. כיף!) -
Especially In Michigan
C'mon Girl
Hump De Bump
Slow Cheetah
Snow \ Hey Ho 
Tell Me Baby
Desecration Smile
She's Only 18
Warlocks
עוד לינק מעניין לסיום – FleaMail הוא היומן שפלי מנהל באתר הרשמי של הלהקה. מה שיפה בפלי (מעבר ליכולות הנגינה המרהיבות שלו והעובדה שהוא, חיצונית, המבוגר-הכי-ילד שהעולם יצר), הוא הדרך שבה הוא מתבטא. הוא כותב כמו ילד שהענישו אותו בכיתה והכריחו אותו לכתוב מה הוא מרגיש. בין ההודעות האחרונות שהוא פרסם קיבלנו את זו 'הנעלבת' משהו שלו, בנוגע לדליפת האלבום בשלמותו לאינטרנט, שבוע לפני יציאתו הרשמית. הוא מסביר שם שזה פוגע בו שגונבים לו את המוזיקה שהוא והלהקה עבדו עליה כ"כ קשה במשך שנה וחצי, וזה המוצר הכי יפה שהפיקו. כמה ימים אחרי זה הוא מתעשת וכותב שהוא מבין שמי שהוריד את האלבום לא יכול לחכות להוצאה הרשמית שלו, ורבים מאלו שהשיגו אותו בצורה הזו עוד יקנו אותו. ממש כמו ילד שהסבירו לו עכשיו את לוח הכפל.

*****
לפוסט של אחרי ההופעה שראיתי בג'ונתן רוס בטלוויזיה הבריטית.