מילים מאת: גיאחה [שכתב כאן גם על הארקייד פייר ו- Electra vs. Jet]
ים השמות. ככה מתורגם לעברית שם אלבום הבכורה שלהם, Mer De Noms. אני יודע את זה כי בדקתי, ובדקתי כי הסקרנות הרגה את החתול,
והחתלתול הזה שכותב עכשיו נתקל במעט מאוד אלבומים שהאינטנסיביות והמיניות והדחיסות שבהם התעלו למיסתורין ארוטי, כזה שמעורר בו סקרנות. אם המשפט האחרון קצת מבלבל אתכם, נסו לחשוב על גילוי לד זפלין הרביעי בגיל ההתבגרות, עם התופים שמכים כמו אלים, פלנט שזועק על הגבול בין אקסטזה מינית להתעלות דתית, והגיטרות של פייג' שמספקות ריפים ממכרים, מיסטיים, תשוקתיים. צרפו את זה לעטיפה המסתורית של אותו אלבום ולסקרנות פעורת העיניים של אותו גיל, והרי לכם מסתורין ארוטי. נסו לחשוב גם, אם אתם מכירים, על האלבום השני של Sunny Day Real Estate: עטיפה ריקה וללא חוברת, שירה טעונה ואיזשהו דרייב אינטנסיבי, מסתורי, מרוסן ועומד להתפרק, כמו שמישהו אמר פעם על רוברט דה-נירו: הוא בשיאו כשהוא משחק זעם עצור.
וזה נכון. האנרגיות שמבעבעות מתחת לפני השטח וההתפרצויות הגעשיות אצל A Perfect Circle, השירה דרך שיניים חשוקות כאילו עוד רגע מגיעה הנשיכה (וכשהיא מגיעה, כמו נשיכות סקסיות למיניהן, היא מכאיבה ומענגת), העוצמה המרוסנת הזו, שתמיד נדמית כאילו היא מרעישה ומרביצה אבל חושפת רק את קצה כוחה – כל אלה, יחד עם העטיפה המסקרנת עם הגליפים המסתוריים, הפכו בעיניי את האלבום ההוא לפצצה משכרת של כוח ארוטיקה מוזיקליים.
הכרתי אותו דרך החברה שלי דאז, ששמעה רוק הרבה יותר כבד ומכאיב ממני. עד אליה לא ממש התקרבתי לשמות כמו טול, דפטונז וספולטורה, והרעש הזועם שלי הסתכם פחות או יותר ברייג'. האלבום הזה העביר שעות סקס מרובות ואינטנסיביות בהתאם למוזיקה, אבל גם היום, במצבי רוח מתאימים, הוא נשלף במהירות מהדיסקייה ומזנק למערכת שלי לשעה שלמה של אגרסיות על סף פירוק.
אני מודה, לשאר האלבומים שלהם התחברתי הרבה פחות. אולי זה הגיל שהשתנה, אולי החברה שהתחלפה, ואולי הם פשוט לא שמרו על הרמה שציפיתי לה. ובכל זאת – ממכרים כמו סם ומשכרים כמוהו, מפרקים כמו אגרוף לפרצוף ומעוררים באותה המידה, מענגים ומטריפים כמו בחורה פראית במיטה, אבל גם שורטים ותובעניים כמוה (ומי שהיה עם בחורה כזו יודע כמה זה תובעני) – א פרפקט סירקל לא נותנים לך מנוח, לא רגשי ולא קולי, וזה מה שאהבתי בהם מהרגע הראשון, וזו הסיבה שלמרות שכל החברים בה מוכשרים גם בנפרד, עצוב לשמוע שסופרגרופ כזו מתפרקת.
אבל אני, מה אכפת לי, ברגע הנכון תמיד אפשר לשלוח את היד לדיסקייה ולצלול לתוך סשן סקס מיוזע עם להקה חד פעמית, כמעט.

עוד על Mer De Noms בשרת העיוור.
קצת צלילים;
Judith (אודיו / וידאו)
The Hollow - Live acoustic
Sleeping Beauty - Live acoustic
3Libras – Massive Attack Remix (מתוך אלבום הרימיקסים Amotion)
3Libras – Video
Ashes to Ashes – Live David Bowie Cover
*****
מזל טוב גיא!
…to be continued

כן, כתבו כאן חברים נוספים! כל הטקסטים האורחים בבלוג
כל הטקסטים שלי בעכבר העיר
טוב, זו דרכן של להקות-על מאז ומעולם.
הרי בהגדרה הרשמית מדובר ב"פרויקט צד".
אתה בעצמך כתבת שלאלבומים האחרים שלהם פחות התחברת ואני מצטרף אליך בזה.
יכול להיות שהחברים הרגישו שכבר אין הצדקה לקיום הפרויקט.
אחת הביקורות על מיינארד היא זו שהוא מזניח את Tool לטובת המעגל.
אולי עכשיו Tool יחדשו כוחם כקדם.
תגובה ממוטי — 26 במאי 2006 בשעה 17:14
אז אני לא מדמיינת, וזו לא רק אני. הם באמת כל-כך נוטפי סקס. [ומעולים].
תגובה מNo luck with rabbits — 26 במאי 2006 בשעה 17:57